Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 128

עברו ימים דרחים״׳עד שהסכנת לעבודה וגם למדת להבין ולדבר בלשוננו ובכי החל בעל הברם הא׳.-ג. לשלם לן־ 7גרוש ליום. והנר, פתיאום נחלית במחלת הקדחת ואח״ב במחלת העינים לא רק אתה כי גם אשתך, ובתך היסה הנחמדה שהית» אז ככת ארבע שנים נחלו מאד. התזכר את כל זה? ואני זוכר עוד עתה אשר למרות מעמדך הרע ’'ולמרות מחלתך ומתלת ב״ב היית אך שמח ולבך היה טוב עליך, ויטה פעמים הבעת בפיך לפני כי הנך מאושר במעמדך זה• ועתה אחרי שכבר למדת בטוב את העבודה והסכנת כה והנך פועל חרוץ, ועלית בעבודתך עלי ועל כל הפועלים הערבים עד שאתה מקבל שכר בעבודתך כאדון ג ד ו ל. אני אז קבלתי 7 גרוש ליום ישכר עבודתי וגם עתה אינני מקבל יותר׳ ואינני מתאונן כלל על האל הטוב ישתכח שמו ויתעלה לעד על שהחיינו, והנותן לנו כה לעבד ולהשתכר להרויח את לחמנו ולחם ב־ב• ואתה מרויח מששים עד שבעים פראנק לחיש, ועוד תקרא לזה מעמר רע עד שנכין הנך לעזב את הארץ ,'וללכת לארץ שעיר הפעם אינך יודע את לימונה׳ שאינך רגיל- באדרת ולהתענות שמה מי יודע כמה. וכ״ז למה? כשביל חרש האחר או אפילו שני חריטים כשנה ימלא תהי־ לך עבודה, דבר כזה רק יהודי יכול לעיטות י! הפועל היהודי חפץ לענות להערבי על דבריו, אך הערבי לא נתנו לדבר׳ ויפן אל חבריו הערביים ויאמר 5 הנה עכודת הנטירה אצלו לא עבודה,“אז בבואו שמח מאד בעבודה הזאת, כל הלילה סבב בכרם ויזמר זמירות ושירות דחקה את יללת השועלים ויהי שמח וטוב לב ועתה הנהו חוגי א כביר(אדון נדול) ש ... -לקול צלצול הפעמון במושבת המודיע כי שעת הצהרים עברה וכי עת העבודה הניע, הפסיק הערבי את דבריו׳ וכל הערכיים