Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 127

בה הפועל 27 ו -אמנם. אמר היהודי׳ עתה בעת שהעבודה מצויה אוכל לקבל ס0 פיאנק לחרש כדבריך, אבל אחרי כלות עבודת החרף מה אעשה אז Y —ועבודת "הנטירה" (נטירת הכרמים) ועבודת הבציר? שאל הערבי, האין זאת עבודה שיכולה לפרנס אותך וב״ב בבל מימך הקיץ? —הנטירה! אמר היהודי, זאת לא עבודה למעני, העבודה הזאת היא רק למענכם הערבים ועל תקוות כאלה לא אוכל להשאר כארץ. הטענה הזה העלה חרון אף הערבי עד להשחית, ויאמר: אתם היהודים אינכם מאמינים בדי בורא השמים והארץ הזן ומפרנס את כל העולם כלו. אתם הירודים שוכחים טהרה מת שהיה תמול. אנחנו איננו שכחנים מהירים כמוכם, עודני זוכר אותך בבואך הנה לפני שטנה שנים, והאדון ג, הכורם שאגי עבדתי אז אצלו קבל אותך לעבודה ויבקשגי ללמד אותך את העבודה, אז לא ידעת את הלשון הערבית, לא ידעת לאחז במעדר, ידיך הרכות צבו מהעבודה׳ כמה נכמרו רחמי עליך אז, חשבתי ליעצך להשליך את העבודה הזאת! כי לא תצליח כה׳ אבל אתה לא ידעת את לשוני ואני לא ידעתי את לשונך, וכאשר לא יכולתי ■לראית עוד את צערך וענוייך שסבלת מהעבודה הקימה, ואמרתי לא פעם אחת ולא שתים למה לך העבודה הזאת? בקש לך עבודה אחרת אבל אתה לא הבנת את לשיני ועל כל דברי ענית לי תשובה אחת מא בערף יאינני יודע מה שאתה שח). לדברי הערבי האלה צחקו כל הערבים השומעים וגם היהודי צחק. -כן ז רק מא בערף׳ שנן הערני עוד דפעם׳ יידעת אז, וכך