Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 125

לדחת מורה למעני. סה, איך שהוא, אני לומדת בבית יספר במחיר מצער מאד ויש פה מורים טובים, עוד לא השתלמתי בלמודים רבים׳ עוד לא גמרתי את כל ההורה ונ׳יך, עוד לא גמרתי את בל דברי ימי ישראל וגסנדקדוק השפה אינני בקיאה עוד כצריך.וגם... — גש אני שמעתי תמול, קראה תלמידה אחרת ולא נתנה לחברתה לגמר את דבריה, איך בבתה לפני אביה שישאיר אותה פה אצל דודה, וישלח לה מעט ככף; למחיתה׳ אן־ אביה לא שעה לדבריה, כן ספרד, לי, הוסיפה התלמידה הראשונה לספר׳ איך אטה בקשה את אביה שיתמהמה עוד פה עד ימי הקיץ. כי בהרף הלא יש עבורה. אך הוא באחת: אין כדאי לד,שאר, כי המחיר שמשלמים כעת בעד עבודה איננו מספיק לפרנסה, ועתה נותנת חברתיק׳יא על הוצאות הדרך, וטי יודע אם תתן גם בקיץ ■}' הבטתי על שעוני ואראה כי ככר עבר רכע השעה ואפסוק את דברי התלמידה ונחל ללמד את השיעור. עוד ימים אחדים עברו. ציר חברת יק״א שנא לסדר את הענינים במושבות עזב את ארצנו ויעזב במושיבות דכאות ויאוש נורא< רבים מהפועלים קבלו הוצאות הדרך וכבר נסעו הלכו מארצנו. ורבים היו מוכנים לנסיער. ים רבים מהכורמים אמרו למכר את נחלותיהם ולנסוע ולעזב את ארצנו. המעמד הזה העציב אותי מאד׳ וינסך גם עצב נורא בלבות התלמידים והתלמידות בבית הספר, והלמודים בנית הספר התנהלו בעצלתים מבלי שום קדמה. ויהי כיום הששי בצהרים ישאזתנתן חפשה לתלמידי בית הספר) עזבתי את בית הספר ללכת דביתה. אני הולך שקוע ברעיוני תונה ואימא עיני ואראה כי סרתי מהדרך׳ ובמקום ללכת לביתי• נאת־ בטימעיל הכי מים שבקצה המושבה. אז אמרת־ אבוא