Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 82

2^ לוח אריך־שראל נאשר יצא הי לנטף את כל בכור בארץ מצרים צוה לבני ישראל לתת מן הדם על המשקוף למען לא יהיה בהם הנגף׳ ושילוח המנות צוה נחמיה "ושלחו מנות לאין נכון לו".—הפלח באמונתו יחיה. מאמץ גדול הוא בנפלאות אשר הטה חוץ לדרך הטבע׳ בכחות נסתרים׳ בשדים וברוחות. לשיא יעמלו המסית־ם הנוצרים להטותו מאמונתו אל אמונת הנוצרים הפלח ישאר נאמן לדת האישלסי ועל פיה יאמין באחדות נטורה, ולכן לא יטה לבו עלל לאמונת השלוש וכדומה, כומרים אחדים בהכפרים נסו לשחר בכספם לאיזה פלחים כי יבקרו את בית תפלתם ביום הראשון לשבוע לשמוע דרשותיהם. פלח אחד קבל פעם מגיידי שלמה מן הכומר ויבטיחהו לבקר את בית התפלה ככל יום ראשון׳ ארבע פעמים בא אל בית התפלה ואחרי כן חדל. "ומדוע חדלת לבוא אלינו"?-שאלהו הכומר. "האם במניידי שכרתני לעולם״? שאל הפלח- "אם חפצך כי אבוא עוד זמן מה, שלם תשלם מחרש. בימי האביב בכלות ימי חג הפסח ילכו הפלחים אשר מסביב ירושלים לחוג את החג על קבר משה הקבור לפי מסורתם סמוך לים המלח רחוק כשש שע־ת מירושלים, ובאחרית ימי הקיץ בחודש ספטטנר ילכו על קבר הנביא ראובן אשר אצל חוף יפו ■*>. בדבר קבורת משה יספרו הפלחים לאטד: כאשר קרבו ימי משה למות, ויבוא עזוייאן מלאך[המות לקחת את נפשו ויתחנן.משה לפניו כי יתנהו לצאת מן'הכית להתפלל ולהתומת, ומשה בצאתו את הכית יצא את העיר וילך ויתע במדבר כשש שנים. בשנה השביעית ראה משה והנה שני אנשים חופרים חפירה וישאלם לשלומם ויענו לו שלום. יטה אתם חופיים? ׳ שאלם הנכיא-״קבר אנו חופרים״-ענה האחד והוא״עזריאן המלאך אשר > ואד. למעלה עמוד m רעוה •2.