Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 83

83 מחיי ה c ל ח י ם משה לא הכירו-והקבר הוא עבור איש אהד אשר נעלם מאתנו זה שש שנים. יהוא כטדתך׳ הואיל נא הכנס פנימה וראה אם כמדתך הוא הקבר הזה".משה האיש הטוב והמטיב נבנם פנימה. אך מלאך המות לא נתנו עוד לצאת באמרו אליו "אתה האיש והקבר הוא למענך". ויחל משה את פני אלהיו לאמר: הביאני נא לירושלים עיר הקודש ואמות שמה ואל אהיה נא קבור במדבר בארץ שמם, "גזרה הוא מלםני״!-ענהו היוצר-״כי תקבר פה למען לא יפריע קברך את העם מעלות לטיבה׳ אך ברבות הימים אעשה את מרחק השנים לשעית". וכן נהיה הדבר. קבר איש האלקים התקרב והנהו כיום הזה רחוק אך כשש שעות מירושלים". בבוא איש ממיכה או בשובו מעבודת הצכא תלכנה המלחות בנות הכפר לקראתו בתופים ובמחולות1), ויום מועד היום הזה לבני הכפר. אין תוארים של כבוד נוהגים בין כני הכפר. את המולאה או את האימאם קוראים בשם שיך. לזקן או לזקנה אומרים דוד או דודה׳ לאיש כערכם יאמרו "אחי" ולאשה ״אחותי״. לצעירים "בני" או "בתי"• לעירוני או לאדם גדול ונכבד אומרים <א סיד" (אדוני). פלחה מכובדת ברכבה על הגמל או על החמור ולקראתה יכא איש נכבד. מן הנטוס כי תיד מהבהמה וללכת רגלי ערי עכרו. והנמוסהזה יזכירנו מעשה רבקה בראותה את יצחק׳ ודרך אביגיל בפגשה את דוד. בין הפלחים נמצאים עוד כושים אחרים מהעת אשר סחר עבדם ושפחות היה נוהג בארץ גם התערבו אז ששחותיביןבני הארץ ויולידו בנים ומהם נכיר עוד בחזות פניהם. *I דשונוים :!המנה: ה!ה פיצאים דנני עוד ג jer’היותר קדום נםלחםת שאיל ודוד עם דםלשתים 0םםואל א' "וו וי ז;•),, העור“