Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 81

«1 פלח מ ft י י י. אמונות ודעות. במיאה העינים אשר יראו המלחות את בעליהן נוהגים בעניני הדת והאמונה כן תעשיני, גם הן׳ אך בלתי כל רגש דתי. וכמו בעליהן לא תראינה התפעלות יתר מדי לכל דבר שבקדושה. העיקר אצלם הצומות והמועדים. וכטצות אנשים מלומדה יעשו את כל המנהגים העיקרים כמו המפלים. שני מועדים ראשים נשנה ישמרו הפלחים את חג הרמדן יחוגו שלשה ימים רצופים׳ אחרי הצום אז כל אחר ואחד מן הפלחים והמלחות ילבשו בגדי מועד ובאים אל המסגד להתפלל׳ כל אבי כית אב שוחט כבש או עז ומכין ארוחה לבני המשפחה. וכמסת כזה יברכו איש את רעהו •כול שנה איגת* סלים׳ יכל השנה תהיה שלום> ורעהו יענה "או אינתי סלים׳ י וגם אתה שלומו. כדרוש גבר את שלום הפלחה תשות את ראשה, ות ושיט לו את ידה עטופה בהכנף המחודד היוצא מנית יד כתנתד, ותנשק את ידו. חמשה וששים יום אחרי החג הזה יחוגו את חג הקרבן לזכר "העקדה שעקד אברהם את ’שמעל בנו על הר המוריד,". עיקר החגיגה תעשה כרוב עם לאלפים ולרבנות על הר היסט במיכה העיר הקרושה להמאמינים ואשר אליה ינהרו בכל ימנה ושנה מאמיני דת מחמד מכל קצות הארץ. ואלה אשר לא יעלו שמה יעשו את הקרבן הזר, במקומות מושבותיהם. המו לא "קיא לפני הנאספים פרקים אחדים טי,קוראן, ואז כל אחד ואחד ׳מוחט את העז או את ד,:ביט לפני סתח ביתו כפניתו פניו אל צד דרום׳ ובהזכירו את ימם "אללה אככר" •האל כביר»/ ויזה מן הדם על המשקוף והמזוזה ומר,:שיר "שלחו מנות לקרובים ועניים ואביונים אשי יחסר להם. דימומים מהמנהגים האלה מוצאים אנחנו גם בכה׳'ק ז הקריאה בהקוראן הוא כמו קריאתו של עזרא בספר תורת מימה הזית הדם על המשקוף והמזוזות עוד מצאנו בליל פסח היאשזן '11'