Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 80

האשד, נקברה, ובשונה אל ד,:סר אחרי עיור שבעת ימים, לא הכירוה בגי היפר כי חשך משחור תארה. ותספר האשד, לאבר: בהקכרי דאיתי,׳פתחו של גיר,נום", ונהכיטי פנימה ראיתי אנשים ונשים מעינים ביסורים קשים, נתלים על ידיהם׳ ונשים נתלות בידיהן מעונות ביסור־ם נוראים ובשרן בוער באש מתלקחת. ביניהן הברתי אחת מבנות הכפר הזה והיא אשת פלני! היא כבתה לפני ותנקשני ללכת אל בעלה להניד לו, כי פעם אחת גנבה טמנו כשפו ותטטינם בטקים פלני, ועד אשר לא ישיג בעלה את כספו ויסלח לה על עונה תעונה ביסורים קשים כאלה". בעל האשה המתה בשמעו את דבריה מהר אל המקום שבארה לו וימצא את כספו ויתפלאו הפלחים ויאמינו באללה ובנביאו. למהרת יום הקבורה תלכנה הנשים אל בית, הקברות׳ תרקדנה במעגלה סביב הקבר, תשרנה שירי אכל, ובאמצע ד,רקוד תטפהנה בכפות ידיהן על פניהן׳ ככה תעשינה שבעה שבועות ובכל יום החמישי בשבוע תאפנה ענות שמן ויאבלון על הקבר. ביום "הזכרת הנשמות' הגדול שיחול ביום החמישי בימי הפסח של היונים; אז כנוצרים ובטושלימים יצאו אל שרה הקברות לאכול ארוחה על הקברים לעלוי נשמת המתים יבשלו גרש בדבש׳ יאכלוהו על הקבר גם יחלקו לעניים אשר יסובבו אז על הקברים לבקש המאכל הזה. חרשים אחדים תתאנלנה הנשים ובגדיהן פרומות. ויש מהן איטר לא תכבסנה את בגדיהן וגם לא ירחצו את פניהן במשך חדשי האבל חרפה הוא לטושלימי מאמין להראות את צערו על המת אף כי יגונו נורא הרבה. ואך לעתים רחוקות מאד יקרה בי האסין הנורא יעכיר את האטלל על דעתו והתקצף וי^יע רוחו בכפירה נוראה ואז העומדים עליו ישקיטיהו ירביו על לבו להשיב רוחו ונפשו, אל האמונה הישרה.