Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 79

סכיניו ויאמר : ״אל אלהים! האם מת אנכי #״' ואז תחזינה עידו שני מלאכי המשחית "נקיר ונקיי" עומדים לפניו ומקלות חובל־ם בידיהם. ואז יגש אליו ריומן (מלאך הדומה). ומיד בהביט המת על פניו יודע את גורלו. כי בקברו של צדיק יאירו פניו של ו׳וטן ובקכרו של רשע ישחירו פניו. המת יתורה מיד על כל עונותיו ופשעיו מילדותו עד היום ועל כל חטא ופשע יכוהו שני המשחיתים מכות נוראות. אחרי העונש הזה תלך נשמתו מיד אל "מעין הנשמות" אשר ביוושלם. אך נשמות הכופרים תלכנה אל הגיהנום. וכולם יחכו אל בוא יום המשפט הגדול והנורא כאשר יעמדו רגלי השופט כל הארץ על הר הטוריה לפני המקדש. בכל זמן הקבורה ישבו הגברים דומם על הארץ. המולא או האימאם ישירו פסוקים מהקוראן• אך הנשים תפרענה את הדומיה בהרימם כפעם בפעם קול יללה. זהגכרים יגערו בהן על הפריען את הקורא. אחרי גמר הקבורה יחבקו הגברים איש את רעהו כמבקשים סליחה על החטא שחטאו איש לאחיו. ואחד מקרובי המת יעשה סעודת הבראה ויזמין קרואים רבים. הסעודה תעשה כמו כל סעודה של שמחה אך בלי מחולות ורקודים. האמונה בהשארת הנפש גדולה היא עד מאד אצלם. ויאמינו כי כל הטושלימים המאמינים התמימים ילכו להתענג כנועם זיו חיי נזנח. בכל זאת יאמר פתגם הערכי."יפה יום אחד בעולם הזה מאלפי ימים כקבר". הגדר, אחת תספר לאמר ז "אשה אחת במחלת בנה קפצה ותדור נדר לאמר: אם יקום בני ממחלתו אפרד מהעולם הזה לשבעת יטיס׳ בנה נרפא והאשה היתה במבוכה איך למלאות נדרה, ותשאל את פי הקדושים, ויצוו .עליה להקבר חי למשך שבעת ימים׳ ויכינו למענה קכרל ויתנו ■בתיכו מאכל ומשתה, וגם חלונות פתחו למען יחדורהאויר פנימה.