Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 74

74 לוח ארין־ישראל הבן כמעט אשי יפתח את פיו לדביי״אביו טלטדו לקלל, לבזות ולדבר• נבלה באופן מנואל מאד. אם בן יחיד הוא להוריו, הוא מושל ממשלה בלתי מנבלת בהכית. מכה את הוריו והם ממלאים את רצונו תמיד. אם בנים רבים בהבית׳ זכרים ונקבות והאב לא יכול לסבול את קשיות ערפם׳ הוא יכה אותם באכזריות נוראה. מחינוך נעים במקל נועם אינם יודעים הפלחים מאומה. לחכם יחשב הנער אם יכול לענות עזות להאורחים הבאים בבית הוויו׳ ובהביעו בשפתיו דבדי נבלה׳ •מלאו כולם ׳מחוק פיהם והאורחים העוברים על הכפר לא יתפלאו אם נערים שובבים דצים אחריהם׳ קוראים אחריהם׳ מעפרים בעפר וסוקלים באבנים. אין בל מחשבה רעה בלב הנערים האלה׳ ני אם פשוט מתענוג עושים הם כדבר חזה. אולם כעין פחד יש כלב הנערים מפני האורחים הזרים מארצי־ת המערב׳ ולא יגעו בהם לרעה. הילדים! הנערים וגם הנערות בהיותם ככני שש ככר יצאו לרעות בצאן ובעזים׳ והנערות אחרי אשר הניעו לימי בגרותם לא תצאנה עוד השדה ותשארנה בבית עד היותן לאיש׳ ולכן הפלח כאשר אין לו בן זכר. ובתו כנר נתבנרה יקח לביתו בן פלח אחר׳ איטר יעבדהו כצאן ימנע ימנים׳ ונשכרו יתן לו את בתו לאשה. כאשר עשה לכן ליעקב. ואם זכרים רבים להפלת ישלה אחדים מהם העירה לעבוד עבודה בתור פועלים בכנינים. כבודה של בת הפלח המושלים, פנימה, ואך הפלחים הקרובים לירושלים או ליפו •מולחים לפעמים את בנותיהם לשית בכתי האזרחים׳ אבל בני»בית לחם׳ ו״רמאלה* ישתדלו על סי הרוב למסור את בנותיהם לשרת בבית הזרים כני ארצות המערב למען ילמדו «נטוס׳ ודרך ארץ עלמה פלחה נוצרית ששרתה בבית מלון צרפתי ביפו קבלה פעם מכתב מאמה אישר האדון בלדנספוגר מצא לנכון להעתיקו :כלו ואנחנו נתן לקוראינו את החלק הטענין ימנו וזה לשונו ז