Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 72

72 אה ארץ־ישראל אשר ידרוש ממנה שכירת ד,יפת אשר תהדק ששד, את נהמותיה. אך היא תפיסהו בתתה לו גבינה וחמאה ולפעמים גם כנש א• עז לקרבן׳ וכמובן עליה לשרים להממשלר, את המכס המוטל על העזים והכבשים מכיסה ומאוצרה הפרטי, ולפעמים יקרה כי הפלח היודע שיש לאשתו,׳איצר גדול ימאן לעשות לה בגדים מכספו. מצמר העזים תעשה שקים׳ סרגיוחות‘)׳ מרדעית ויתר כלי התשמיש׳ והשלתה נבואה העירה— זרועה הימנית מקופל בצמר ונידה השמאלית תחזיק את הכשור, ותטוה בחריצות, נעת אשר על ראשה עומד סל מלא נצים, עופות׳ ירקות וכי׳ והמרגיוחת עם הילד המהודק אל ראשה יורד על שכמה. גם מרנדים תעשינה יפלחות ם־צטר׳ ובאות גם בשכרן בעשותן מרבדים נבתי אחרים יען לא כל הפלחות תדענה את המלאכה הזאת. וזה סדר עשיתם ז את חוטי הצמר יחברו בארבע יתדות על הרצפה לאורך ולרוחב כפי מרת המרבד, ובישני מקלות עבים תעשינה את השתי והערב בתת ן תחת החוטים לוח של עץ נעצר ומחלק היטב ׳ ובקרן האקל אשר בירה ישפיו חד הרבה תפריד בין הדבקים׳ למען יהיו החוטים מחוברים איש אל אחיו על הסדר. ישבועות אחדים יעברו עד אשר תנמר המלאכה הזאת■ ולכן כאישר ד,שלחות תעבורנה בבית איש זר, יאכלו במשך ימי העבודה׳ מלחמו ומפתו.( ומאשר כי המלאכה על ם־ הרוב תעשר. מחוץ להבית,על הפלחים לשמור את הצמר לבלתי יגנבו בלילה׳ כי אחריות הצמר על הפלחה אך ביום ולא בלילה). וקדמות כל המנהגים האלה נראה בשוטנו עין Ü ראה לבועלה עמיד 6« הערה 3«