Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 71

על קברו ואדליק כך וכך מדות שמן דת לכבודו׳/ ונדר כזה לא יאחר מלשלמו. ובהגיע מועד השילום יחוגו את היום ההוא כיום חג ומועד יזמינו אורחים רבים וילכו בסך בתהלוכה נהדרה אל מקום קבר הקדוש. הגברים רוכבים על סוסים׳ מורים בקנה רובד׳ ייפלחות הרוך תלכנה ומשוררות, עדי הגיעם אל מקום הקבר או אל המסגד׳ ימם שוחטים את הקרבן משלטים את הנדרים. יאכלו ארוחה לפני הקבר או לפני בית המסגד׳ יגישו לפגי האורחים את הקפה׳ ויתעלסו יממה עד הערב. הגדה אחת מספרת לאמרז שועל אחד ביער ראה לחרדתו ימני כלבים רודפים ז^־וריו׳ וידר השועל נדר לאמר: "אס זכות הנכיא צ׳לח יעמוד לי ויצילני מרודפי׳ אתן על קברו נר של שעור" גם מדה אחת עדשים", הכלבים חדלו מלרדוף אחריו׳ כראות השועל כי היתד, הדוחה׳ ויאמר בלבו : האם פלח אנכי כי אתן שיעור, או עדשים. הנביא צילח יסלח לי׳ עוד הדברים בלבו, והכלבים החלו לרדוף אחריו ביתר עז. ויצעק השועל ויאמר 5 "הושיעה צ׳לח הנכיא הושיעה, את אשר נדרתי׳ אשלם מיד"׳ אז הרפו טמנו הכלבים וינצל. הפלחות בהיותן עם בעליהן בשדה נעת הקציר יש להם הרשות ללקט אחרי השכלים, כאשר ילקטו אחרים׳ יילקט הזה הוא להן, ואין לבעליהן חלק נו. בלקטם את החטים ילקטו גם את התבן אשר יעשו מטנו סלים לשמוש הכית וגם למכירה, גם מכור תמכור הפלחה את החטים אשר לקטה׳ אך בעת אשר יחסר קמח בכית, תלוה הפלחה מחטיה וממילא טובן כי אחרי כן נבואה לתבוע חובה אך בקטטות ובמדינות תקכל יק חלק מהמגיע לה. את מחיר הלקט תתן לאוצרה הפרט־ ואם אוצרה ירב תקנה עזים וכבישים׳ אשר גם המה יחשבו לקטניה הפרטים. מריבה גדולה יתפרץ אז בינה ובין כעלה הפלח׳