Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 70

70 לוח אר־ן־ישראל נ־ש את הדבורים לבלתי יבואו פנימה׳ את הדונג ירחצי ם עט •ם אחדות במים׳ ויעשוהו לשיזור" ואת ט־ הדונג המתוקים יבשלו בסארור יערבו בהם גס מעט קמח ובגמר הבשיל ישפבוהו על לוחית עץ׳ יפזרו עליו גרעיני אצטתבליןסויניחוהו להתיבש כיום או יומים׳ ובהתיכשו יקרא בשם מלבן׳ ותארו הוא כמו עור יבש. גם המלבן הוא מהדברים ההכרחיים בנית הפלח למאכל׳ ואם הוא בכמות רכה ימכרוהו להפוחרים בעיר. את השעוה ימכרו בכרכים ועל סי הרוב בירושלם לבתי התפלות השונים׳ אשר שם ידלקו נרות שעוה. גם המושלימים ינדרו נדרים להדליה נרות של שעור, על מקומות הקדושים. נדרים כנדרה של הנה אם שמואל החוזה אינם נוהגים אצל הפלחים■ אבל בעין זכר לזה יש בין הנוצרים האזרחים׳ אשר יקדישו את בניהם היהירים או החולים. לזכר קדוש סלני לזמן קבוע׳ ונמשך הזמן ההוא ילבישו את הילד בנדי בומרים מעיל ארוך׳ מגבעת על ראשו׳ וחבל על חגורתו׳ וגם יקראוהו בשם הקדוש ימלזכרו נקדש. בבוא איזה צרה או מחלה על אחד הפלחים נוצרי או מושלימי, מדר שטן זית או נרות של שעור, להדליק במקום קבורת סלני הקדוש׳ ובה יאמר למשל: •אם זכותו של הנביא ראובן 2ז יעמוד לי ויציל את בגי ממחלתו׳ אקריב קרק Zirbelnuss אי Pinien ובאשננזית Firnis Bruta (י *I הנביא ואונן אינני עם שאחז הסיסר למשל. נ״א באמת יש עד היום למערב '0.׳ מקים אשד עשי׳ הסש־ה המישלמיח נקבר שש ואיבן נן יעקב׳!׳מש בנומבנד גדולי ושב נהר הנקרא על שמו •נהר יאובן־. ובאחר׳» ימי דק״ן נהדש ששממנר ילבו ד.מו_םלםים מכל ד,שניבה ינב מירושלש ושכם להונ שם א» החג שיארך נשבעה ימים. ולונל׳ ההג יש שש אז שיקים נדוליש■ אולש שמאששני השנתי •ידושלש■ כרך א־ עמוד ß ד ו,ונחנו עמי• דנר• ר!״ל כירושלמי.סיף פרק ק«א דסינוה, ני עצמות כל השבשים רינאו לארין :נקברו שש ונל*ש קב־ום ננחלתש. ועש־׳ מש־ת שש• הישר על התירה נקני ואיבן בכשר ־אמה ש:ע:ר הי־רן, אך בי:י1 לא •יד ג '1'!'1"לי 1