Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 53

ח י ם מחיי אבנים אש־־ על התנור יח_ם הרבה מהסקת הזבליאשר! לפעמים יסיקוהו כל הלילה. מהבצק תעשינה רפית 1) וישימון על חאנניס. הרפות יאפו על האבנים כרבע שעה ■או עשריםדקים, ראשיה תעשה כרי יום ביומו ולפעמים בעת הצורך פעמים כיום, הפלח יאכל לחם הרבה, ובעת שבתו בלי כל עבודה ואין לו מה לעשות, יקה את הרפה ויאכלה, לא להשכיר רעבוני כי אם למען לא ישב בטל. בהרי הלבנון יאפו את הלחם על מחבת ברזל■ ויעשו את הככמת דקים הרבה וחיש אחרי גמר האסיר■ יתנום על מחצלת של קנים להתקרר. עתות האכילה על סי הריב הן שלש פעמים ביום :כבוקר (משעה שכנה עד הצהרים׳ פת עם שמן, זיתים, בצים, חמאה או פרות לפי מצבו של הפלח. אחרי הצהרים אורז׳ גרש או עדשים מבושל בחמאה וירקות, הכל לפי הזמן' ולפת מצבי. בעת העבודה בשדה, עיקר האכילה היא בערב בשוב כל אחר מהעבודה הביתה, ובשאר ימות השנה יאכלו בערב כמו האכילה בבוקר. כשלשים ימי הצום של חודש _ךמדן יתאספו בני הכית בערוב השמש וכל אחד רפתו בידו מוכן ומזומן ומיד בשמעו מסי האיט0(חזן) את הקריאה»אללא כביר״! יברכו גם הם את שם אללא ויתנו'בתאבון את האוכל לפיהם. בעת האכילה כמעט תמיר דומיה שוררת בהדר ושומרים את הכלל: "אין משיחין בסעודה", ולכן לאיתוכחועל שום דבר וכמעט אשר לא יענו דבר לאיש אשר ישאל אותם דבר בעת האוכל. מים ישתו אך בגמר הסעודה, וזה האות כי אכלו ושבעו, ולכן אם האורח שואל באמצע הסעודה מים לשתות לא יתנו לו למען יאכל עוד. אחרי 1> ענית-וכות שינולית לונללי ונעונית נק־אתויעף ונאופיתופתא (כונית כ״ג כי) עיין בהיוישליפ כוך הי עד ׳'׳'1, נאוונו על די-יארו כויני ושתא העורך.