Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 141

141 לשנת תרסיא v, 4־ \'ר■ t. ג־ אחדים התנגשו לצאת נגדו, אך העמיר אבו־חאססאן בקולו קול אריה, השיבם אחור, הלא עמיר הוא, לבן ידי תהי בו. ובהרעישו את סוסתו לנגד אויבו שר גם הוא את שירו ויאמר 5 מי זה מכביר מלים בגאון וממלא את הערבה בשאון סוסך אביר אך טובה ממנו סוסתי וגם אני עילה עליך בגבורתי גבור הנך יודע אני אך מאת הן עוד יגדל נצחוני אני הנני גבור בן נבור על אויבי תמיד אנבור הלאה! הלאה! סנה לך אל שבטך! אל שבטך! שני הגבורים נפגשו . . . עיני שניהם תבהקנה, כעיני הנמר בשחרו לטרף ומבטם מלא בוז למתנגדו, וגם סוסיהם התגעשו עד למאה עיני שניהם מלאות דם׳ מפיהם יז קצף ובסרסותיהם ’גמעו ארץ כמו יאמרו לבלוע את הארץ ובל היקום אשר עליה. הלא הזהרתיך כי תפנה הצדה או טוב לך מותך מחייך?! האני אפנה הצדה? עוד לא ברחתי מימי, מאות כמוך אכלה חרבי ונוספת גם אתה עליהם. בוז לך. האם לא שמעת מי אני?! כמוך כאין בעיני! לבבך—קרא האחד ויט את כידונו למול לבב אויבו־. לבבי שלם —קרא השני בהשמטו במהירות נפלאה ממול הכידון. וראש הכידון חלף ממנו והלאה- ׳ עתה נאה עתך׳,-ויכונן את כידונו לכתף אויבו׳ אך גם הוא בזהירות נפלאה נמתח על הסום ובזאת נמלט מן המכה. כן נאבקו הלוחמים רגעים אחדים, רגע יגכור האחד על משנהו והשני ירום ראש. ומשתי המחנות גדלה התרועה׳ כל אחת תאמץ את לב נבזרה בהזכירה לו •חים אבותיו נדלם ותפארתם, ובין כה וכה הקריבו לבוא ער מקום המלחמה,