Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 142

לוח אר־ן־ישראל 1-12 וילחמו איש את אישו, עד אשד נפצע העמיר סאיעד בן אטמא ן בפנותו את פניו לקול צעקת אחיו הקטן אשי נפל מסוסו, ואז היתה שעת הבשר לאויבו אבו־האססאן לתקוע את חרבו אשר הוציא מתערה! בירכו, ויפצעהו, או אז פנו בני שכך ערף לפני אויביהם׳ ובני הילל חגרו שארית כחם וירדפו אותם ויזנבו כל הנחשלים ויקחו מהם את סים־הם ואת בגדי תפארתם וירכבו לדרכם. ותחת הגבעה אשר ממול דברת, אשר אמש הסתתרו שם בני הילל׳ ישבו הפעם בני שכר המנוצחים, ויחכו עד נטות צללי ליל! ב־ראם לשוב יומם לאהליהם סן תפגשנם נשידם בידופים וחרפות.והמנצחים שבו לאהליהם בשירי גבורים ובתרועת שמחה, וכל נשי שכמם יצאו לקראתם בתופים ובמחולות ובשירים לבכור הגבורים. לילה. אצל אהל העמיר אבו־חאססאן ובתה התכונה.על מיבדיס פרושות על הארץ ישב בראש העמיר הגדול גכור היום, וסביביו גבורי השבט כל אהד לפי נבורתו איטר הראה היום, אש יבער לפניהם ומכתש הקהוה כמו גם הוא יקח חלק בשמחתם ישמיע את קולו קול עז וישמח; אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, הדק היטב, היטב הדק. אחרי ארוחת הערב אשר העמיר הזמין את כולם לאכול אתו ויזבח להם לכבוד היום גמל רך וטוב, ואחרי כלות שתית הקהוה התפללו תפלת ערכית, ובלב ישמח הלכו לאהליהס׳־־כי מחר יחלקו ביניהם את השלל. והעמיר בהתטורדו על מצעו, עשה חשבון כמה יניע לו מכל השלל׳ בדעתו מראש, כי מלבר חלקו עור יוסיפו לו בני שבטו כל אחד כמתנת ידו. ועתה בטוח הנהו כי פניו לא יחורו בבוא אליו מחותניו, ויוכל לכבדם כערכו וכבוד משפחתו, ובמחשבות נעימות נם הלילה את שנתו ש נ ה מתוקה, •ט נ ת ישרים. — "י■-*־■ ־