Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 140

יפאיעד בן אטטאן העמיר לבני שנר בשמעו את קול הקורא אליו ובלבשו גאות וחמה כמדו, יצא ראשונה" דובב על סוסו האדום מדם מזוין מכף רנלו ועד קדקדו׳ ובנועו את כידונו הארוך לטול אויביו פתח את סע ובקול אדיר מנה אל סוסו ויאמר: אתה 0 סוסי הנה היום יומך חלא תראה היום את פעלך אל תביש את פני בקרבי על הוד יחוסך אשליך ימבי ממעי הכחילע מוצאך יםאקלאווי* *> האביר מולידך בטוח הנני כי פני לא יחודו •»בור לך ימים עברו זאת חרבי חרב אדירים הלא הרגלת לאכול בשר אבירים אחרי ברקיך ירעם הרעם היום ארוה את צמאונך בדם בדם אויבי ומשנאי אפיל אחור מתקוממי אני הנני הגבור האחר את אויבי אנצח תדיר זאחרי בן שלף את חרבו ויאמר ו. "אני הנני סאיעד בן אטטאן׳ וטי הוא אשר •הק לצאת נגדי". זבני הילל כשמעם את דבריו נתמלאו חרון ועוז׳ ורוכבים איי נשיר הזד. vnpnsn טערגיח ורקדשתיי לכניד ידידי האדון יאונן ׳ודעלעיויץ. *] לסי אנדת הערנ״ס נל סיני הסו סיס דפיוז׳סיס ׳*או נובט! שנע פיסות אשד נתעניו מהסוס אשר עלר. מן הים! ואלו שפיתיהן; נהילע! אבאיע. סאקלאוויו •זשידרא;׳׳ זשילם׳! טוועם׳ וקנעש. ־Tf