Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 139

אחינו הבדואים —קראו השלוחים- אנחנו ביטלום נפתח שפתינו עמים, אתם לקחתם את כל איטר לנו לא השארתם מאומה, ולו יהיה חסדכם אתנו ליתן לנו גמלים אחדים לשאת את אהלינו וצאן מספר, חי פאטמע בת הנכיא אף כי לא תוכלו להתאונן עליני כי לא כמיטפט עיטינו, הלא לא כחטף באייטון לילה באנו עליכם׳ כי אם לאור היום■ וגם בהרועים לא שלחנו יד כחוק ומשפט לאנשים כמונהבכל זאת את שאלתים נמלא -ענה אכו־חאססאן הוי סעיד! -פנה אל בן אחיו הרוכב לימינו— גמלים חמשה וצאן עשרים יחזירו לבני יטס—. אלו לא דים לשאת את משאנו וליתן חלב לפי טפינו -ענו השלוחים ברוגז־־. סא־ד, הוסף עליהם עוד גמלים חמשה וכבשים אחדים וילכו להם האנשים האלו —קרא העמיר שנית ־. וגם באלה לא נאמר די ענו היטלוחים בקצרה. אמרו לאחינו בני שכך כי אנשים אחים אנחנו וכיס אחד לכולנו וגמלים אחדים בינינו וביניהם מה הם׳ ואם יש את נפשם להפרד מאתנו בשלום לטוב להם, נוסיף עוד עשרה גמלים׳ ואם קרבות יחפצו דמם בראשם —אמר אבו־חאססאן— ניטיב ליטולחינו דבר - ענו היטלוחים וישובו על עקבס ־.ובהגיעם אל שבטם ויספרו דברי עמיר בני הילל■ קם •טאון גדול במחנה; למלחמה ז למלחמה י איש לרעהו יאמר הזק׳ ואחד מזקני השבט קרא בקול גדול •איכס י• איכם! גבוהי שכר?המהיללים תיראוי• הלא תמול הנם t דמם דמם נשתה היום ונראה להם כי גבורת השכרים עוד לא נשתה׳ ואתה עטירנוזכור לך את נמר אלראדוא; אביך זקנך ונקום את נקמתנו מהכלבים הנמבז־ם, נקם! נקם! למלחמה!