Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 138

וממלחמות רבות נתדלדל השבט השכךי. ושמונת השבטים נקרעו מעליו וישאר פא־עד אך עמיר לשבטו אשר יציג כאלף ושליט מאות רוכנים. וממחרת כעלות הבקר, השכימו יואב אבדחאססאן ושבטו לקום ממקום מסתרם ויאכילו את סוסירס מהמססוא איטר לקחו עטהם, ואחרי כן כאשר כונו את העת אשר העררים הרחיקו מהאהלים׳ רכנו על סוסיהם ויתנפלו על העדרים׳ וישללו את הצאן והבקר והגמלים לא השאירו אף פרסה׳ וינהגו את שללם בדרך מאך סלפה. והרועים בראותם ערביים מתנפלים ע1 עדריהם ברחו להאהלים ואיש לא רדף אחריהם כי חרפה היא להבדואי לנגוע בר,רועים, כי זאת תהיה לאות כי יראים הם כי הרועים ימהרו להודיע להניטדדיסוהם ידלקו אחריהם וימלטו את השלל מידיהם. העמיר סאיער כן אטמאן יושב באהלו עם זקני שבטו ושותים את רוחות הבקר; והנד, קול קורא והקול קול אביר הרועים: ,׳הוי! הבדואים, ניטדדנו ניטדדנו הוי! איכס הגכורים אנשי השם, היום הוא יומכם. נשדדנו נשדדנו!״ ובהגיע השמועה לאזני העמיר לא קם ולא זע ממקומו׳ אך בקולו קול עוז השמיע "שנה את הקהוה", וישנו׳ "שליטו", וייטלשו. ואך אז ככלות השתיה יצא מפתח א הלו ויתן צי "על הסוסים" ובראש כל חיל יטבטו יצא לרדוף ולהציל את השלל. והעמיר יואב ראיט שבט ההיללי בראותו כי רודפיו הולכים וקרבים מהר ושילש את מחנהו; את היטליש האחד שלח עם השלל מזרחה שמש׳ והוא עם הנשארים הפנו את פניהם אל הרודפים לקדם את פניהם ולחסום את הדרך לפניהם. השבט בני שכר הקריבו ער כמטחוי קשת ויעמדו תחתם ויטני אנשים רוכבי סוסים שלחו לפניהם לדבר את דברם עם