Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 137

לשנת וס־ס״א 37 ן יחזק את כידונו אשר שלש קומות אדנו קומתו. במסרקאות ברזל יגרדו את הסומים׳ ומתחת המסרק ישמיעו קול נחרה וצהלה! וסרסותיהם יגמעו ארץ כמו יבינו את התכונה ולאן פניהם מועדות וקצרה רוחם לחכות עוד. אחר הצהרים׳ וסביב אהל העמיר יתנגשו רוכבים מצעירי השבט׳ חרבם על ירכם ובידוניהם על כתפם והקאראכינע י) גם היא תלויה על אזזגיהם מוכנים לדרן־י ובקוצר דוח יחכו להשיכים2יאשר באהל פנימה יחד את העמיר יתיעצו על צפוניהם. הצעירים יתחרו במרוצת סוסיהם ובנפלאות אשד ידאו בכידוניהנז בזרקם אותם בכח גדול ובחטפם אותם טרם נפלם לארץ, והעלמות אגורות אגודות נצבות פתח אהליהן ומתלחשות יחד למי היתרון בנח ומהירות.באשר כלו ראשי השבט להתיעץ׳ייצאו מפתח האהל. ואימת העמיר ננשה ובלי אמר ודברים הגרה את החרב על ירך העמיר. אחת ושתים! והנה כולם על סוסיהם ובלוית שירי הנשים אשר תברכנה אותם בשם אללא בדרך מוצלחת יצאו לדרכם ופניהם מועדות ימה, ויסעו מסלכה ויחנו כבצרר״״שוכני בצרה וסביבותיה שכנינו הם ולכן לא נשללם"—אמר העמיר—, ויסעו מבצרה ויעברו את גדרה אשר שוכניה גם המה שכני שכניהם הם׳ ויסעו מגדרה ויחנו ויסתתרו תחת הגבעה אשר מטול דברת לרגלי הר תבור, ושם מעבר השני לרגלי הר תנור בעמק יזרעאל שוכן באהלים• השבט השפרי׳ ועמירם הוא פאיעד בן אטמא] גבור אדיר יוצא חלצי נטר אלראדואן אשר מלך בימיו על תשעה שבטים, ואשר עד היום כחו גבורתו וגדלו יזכירו ככבוד כל הבהאים מדמשק עד עזה. אך בימי פאיעד בן אטטאן נכדו מסיבות שונות 11 יי־ר I«P ®׳*י«• ®L זק;•־ ישב« וואשיר. 3-8