Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 136

ן אח ארין־ישדאל על מקומו והוא ישב ממולה— המחותנים יבואו כעבור זמן קצר, ואת הלא תדעי כי לקבל את האורחים הרבים אשר יבואו כראד לי ולהם, נחוץ כסף היבה׳ ונם מהלחם והשק שהכננו נשאר אך מעט׳ ואם אמרתי כי נמכור מהצאן ומהנקר הלא נדל מאד והיינו לחרפה בין שבנינו׳ ונם עוד שמעתי כי העם מתאוננים עלי —על כי גם המה נתרוששו בעת האחרונה טהמגפה הגדולה אשי היתה בבהמותינו, - וזה זמן רב אשר לא נהגתים במחנה גדולה לשלול שלל. ואת אמי הלא תדעי כי לא כימים הראשונים הימים האלו׳ הה! עוד אזכור ימים מקדם עת אשר הממשלה עוד לא הציגה את כפות רגליה על אדמתנו׳ עת אבי העמיר אללא ירחמהו היה בחיים חייתו. אז לא עבר עלינה כירח יטוס מבלי נמלא אמתחותינו שלל ועדרינו עלו וגדלו. ועתה עיני הממשלה פקוחות עלינו לבל נשלול כחפצנו. בכבוד הנביא נשבעתי כי לא אבין מה מנהסיהלוך ומה איכפת להם׳ הלא בינינו נבח וביכוש הממשלה לא נשלח יד . בני חביבי — ענתה הזקנה— האם שכחת את המשל הערבי ילפיהדרך יתנהג הגמל". לכן זאת עצתי כי תבפר במנחה1» את פני הפקיד .. . ולא יראה בנו עון. אך חכמת אלהים נוססה בן—קרא העמיו— ולא לחנם "נביאה׳ יקראוך אנשי שבטי, עצתך תקום. לא עברו ימים אחדים תרוזא נפיק מאהל העמיר יואב אבדחאססאן לכל גבורי השבט כי יכינו את עצמם ואת סוסיהם, באשר היום אחר הצהרים יצאו לשלול שלל ופני העמירילבו כקרב. שמחה על כל פנים . .. והתנועה רבתה מאד, האחד יתקן את אוכף סוסו, השני יחזק את המתג לבלום את סוסתו המהירה והפראיתי זה ילטוש את חרכו למען היות לה ברק׳ וזה *I טגונים כאלו. עררו כפרם שה־פקדו פחות ו85לא< 8קי0פ כרעריס ׳«עבד הירדן. העירך