Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 134

לוח אר׳ן־ישראל עשרים בקר בעד עיני החתן׳ ועיר ועוד׳ עד אשר יקום הסכום עד כדי הטהר הרגיל ביניהם. הדבר יצא מ&* האורח , וקול העמיר נשמע ׳■נערים הגישו את הקהוה"..הקהוה הוגשה וישתו האורחים ואחריהם כל המסובים וישנו וישלשו ■וישוחחו בחריצות אשר צמחו והנושנות אשר כמעט נשכחו מלב׳ עד אחד חצות הלילה׳ אז נשמטו המסובים אחר אחד 1ו. ובראות העמיר כי באהל נשארו אך הוא ובני ביתו הזכרים<כ* הנשים והשפחות אוהל מיוחד לטו) והאורחים ועבדיו, צוה לעבדיו כי יפרשו המצעות להאורחים, ואחרי שאלו את האורחים אם יחסר להם דבר מה׳ והם ענוהו כי בשלומו גם להם יצלום ואך עלי טבק יחסרו להם׳ העניק להם מלא חפניו עלי טבק וברכם בלילה מאושר והלך לו לאהל הנשים. ■־'I : f 5!’.יו f :י;]? I I m ו 1 ®; 1y*' ו % באור הבקר. אך תנועה וחיים תפגשנה עיני הרואה׳ פה ושם תמרות עשן יעלו השמיטה מהאש אשר עריה יאפו הנשים את הלחם בעד הרועים׳ למען יחישו וינהלו את עדריהם למקום מרעה רך וטוב. כמעט כל ידי הנש־ם עסוקות ברתיחת החלב למען יהי ללבן אשר ממנו תעשינה את הגבינה ואת החמאה׳ והרועים בקבלם את לחם חוקם יתיצבו לא רחוק מהאהלים ו ב לח ן ידוע אשר ישמיעו מחליליהם יעיזו את העדרים ללכת אחריהם אל מקום אשר יהיה רוחם ללכת, גם העמיר אבו־חאססאן כבר קם משנתו׳ ואתרי רחצו ידיו ורגליו התפלל תפלת שחרית בפנותו פניו נגבה בואך טיבא U העיניים בישנם בבית אחד מםיידעיהם יבחפצם ללנת דניתה! "*סטו אהד אחד בלא שאי) ואף לא בבינת הפרידה, וטעמם וניטיקס עמם, למען לא יסכנו ענמת נפש לבעל הבית, איטר היבת הכנסת אורחים תחינהי לבקש ב״שארו הססוביס על מקומם, ונעהיב ע־שח את עצמו בלא רואה נרשמטם-