Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 133

33 ן ל׳שנוז תרמייא לין -ענהו הדובר— שמעו ואספר חפצנו : כן יש לעמירנו חןל <) אחד מני אלף, לא נופל הוא מאבותיו הגבורים אנשי השם, וכבר לא אחת ושתים הראה את כחו וגבורתו ביום קרב. ובעת שלחנו הנה העמיר אביו לבקש את בתך לאימה, ואתם הרבו עלינו מהר ומתן בי הודות לאללה יש לגו מטובו כל. ברשות העמיר אשר בכבודו נתיטר. וברשות האורחים המהוללים׳ אומר אף אני חלקי -אמר זקן זקני השבט ודוד העמיר אשר הבין בפני העמיר כי נתרצה להחתזן׳ אך באשר הנהו אבי הבת לכן לא נאה לו להתרצות כל כך מהרה׳ כי אבי הבת מטשפתה נכבדה צריך לסרב כדבו— אני וכל זקני שבטי עמי נחלה את פני עטירנז למלא את בקשתכם׳ אחרי כי באתם כצל אהלנו׳ אך ידע תדעו כי הסהר והמתן הוא כמכסת מהר הבתולה הבכירה אשר יצאה מאתנו לבן העמיר ח א ט ד א ן ראש ׳מבטי ערישאלמצר׳ לא •גרע דבר׳ היינו: גמלים מאה׳ בקר שת• מאות׳ וצאן חמש מאות, ושלשים כיסי כסף 12, מלבד אדרות צמר לכל זקני שבטנו. דממה שררה באהל רגעים אחדים ועיני כל המסובים נטיו לעבר פני האורחים אשר יחד התלחשו. כל רון לא יקר בעיננו, כי בכל לב ונפש נחפוץ קרבתכם׳ ובדבר הכסף והצאן תדעו כי אנשים אחים אנחנו וכיס אחד לכולנו ונכונים הננו למלאות אחרי פקודתכם — עגה סאיד בן עבדאללא בידעו מראש כי לא כבקשתם יהיה׳ כי בהגיע תור נתינת המהר אז מעט מעט ינוכה : עשרה גמלים בעד כבוד זקן הנביא, חמשה בעד ראש העמיר, חמשה כעד שפם הדוד׳ •) ח י ל יקרא איש גביר חיל וו:ב על םו6• *I כל כימ נמף הוא ומש מאות גיוש ינתשעיס ס־אנק).