Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 132

השתוממו בולם בי האורחים לא קבלו את הקהוד, ויקפצו ממקומם ונשבעו כי לא יטעמו מהקהוה עד אם דברו דבריהם *) ואז יראו מה לעשות. אז התנשא גם העמיר ממקומו ויפתח את פיו ■ייאמר 1 חביבי ואורחי! אף כי חרפת היא להערב י בי ישאל את אורחו טרם שעברו עליו שלשה ימים ושליש היום "מאין בואו ואנה פניו מועדות". אך עתה אאלץ לעשות כזאת■׳ ולכן אחרי כי באתם בצל אהלי, אחלי! שט על מקומכם ודברו את דבריכם. האורחים ישבו על מקומם ויברכו את המסובים ב •ער ב א טנאי2). והם השיבום "אלפי לילות מאושרים". ואח״ב פתח העמיר ■וישאל טי אתם? מאין באתם? ומה חפציכם* ויעשה אחרי בי באתם בצל אהלי. עבדך היושב אתך כזה סאיד בן עבדאללא שמי משבט הבחירי —ענה הגדולמהאורחים-וגם אחינו זה —אמר ויחוס בידו על רעהו אשר בא אתו - הוא אחד מראשי השבט הכוזירי. ושלוחים ■הגנו טהעמיר הגדול ראוף בן האפיר לבקש קרבתך. השבט הכוזירי ידוע לטביחוסו וגדלו—אמר העמיר—ובלב שלם נדרוש את שלומו ואשרו אני וכל שבטי׳ אך הודיעני נא בטובך טח היא ההתקרבות אשר יחפוץ העמיר ראוף להתקרב אלינו? ובכל נפשנו הננו נכונים למלא את חפצו׳ כאשר כי שלום לגו עם השבט הזה מימי קדם קדמתה׳ ואבותינו ספח לגו כי נם קרבת משפחה יש כינינו. «] דמניג דזד יסביר לגו דיטב את טעם ובסוס רדי'אליעזר עבד אבירם ■לא אנל «ד אס דנית׳ דברי* (בראשית נ*ד ל״נ>. יעיין במאםפנו *׳משלים' כ׳ד ת<נ. העורך. 5] העיב׳ אף נ׳ שבע פעמים יקים ממושבי עליו לניך את המסובים בישבו בנוו לו אך עתר בא ובפעם הראשיני יראה אותם.