Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 131

לשנת תרמ״א!13 הגיעה השמועה אודות צדקת פזרונך ורוב הכנסת אורחים אשר תאהב. קטנתי מכל התהלות —ענה העמיר וירמוז לעבדיו כי ימלאו את מכלאיות האורחים ׳מעורים—. העבדים הגישו את הטכלאיזת המלאות לפני האורחים׳ זהאורח־ם קמו ממקומם ייתלום על צואוי סוסיהם. ואז ישבו על מרבדים סביב השולחן הנמוך ויאכלו. והעמיר בידיו הקריב בכל רגע ורגע לזה חתיכת בשר ולזה קערת האורז ועליה רוטב הבשר׳ ובתחנונים בקשם ני יאכלו פעם למענו- ופעם למען אללאי ופעם למען הנביא. ואחד אכלם והותירם *> צו ה לעבדיו כי יגישו את המים והבורית ימים אחרונים חובה .להבדואים באשר כי בידיהם יאכלו את הבשר והאות וגם המרק והחלב החמוץ יאכלו כ; בגללם את הפת כימפופרת 2)׳ ובה יימתמשו במקום הכפות כארצות המערב) וירחצו את ידיהם וישבו על מקומם. הכינו את הקהוה —פקד העמד•־׳. ועוד הפעם המכתש ישמיע את קולו: אחת. אחת ואחת, אחת ושתים׳ אבל ביתר עז וכח להשמיע לזקני העדה כי יתאספו גם המה לכבד את האורחים ולשתות עמהם קהוה׳ כי ברוב עם הדרת אורחים. והקרואים לא סרבו לבוא לקול הקורא ויטהרו לכוא וישבו איש איש לסי כבודו וכבוד משפחתו. הקהות הובנה׳ ואחד העברים הגיש טס נחושת ועליה המיט שש כוסות קטנות אשר אך כמלוא לוגמא תכילנהז ראשונה להעמיד׳ ואחרי טעמו מהקהוה לדעת כי טוב טעמה וריחה לא נטר, רמז כי יגישו להאורחים. אך מה מאוד I] מן המותר יאכלו הנעים והעבדים ׳ ג] ע"׳ המנהג הזה באינו נבר במאמרנו "טיב מראה עי:ימ מהלך גמע* כמאסמנו יוושל'10נ״ה ה״ב עמיד *®U את דםתנפ׳כר״ני ריסתא בהדי הדד■‘."«•■•*.