Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 130

(־,ן; ן לוח ארץ׳ישראי1 גם העמיר יואב אבן חאסעאן כבר כלח מלאכתו כי בידו הלביש את המכלאי לסזסתו השחורה זהנאזה אשר עליה גאותו ויתענג על יפי מראה וקומתה אשר אין בכל הסביבות משלה זבצבאות השדר, תתחרה במרוצתה. פתאום נשא את עיניו וירא והנה שלשה רוכנים הולכים וקרבים אל אהלן. זיר,י כאשר קרכו אליו כקול •שלום עליכם'ייענה "עליכם השלום ממקום אשר יצאתם ולמקום אשר באתם אלשי שעמים ברוכים הנאים״. ובקול נגיד זטצוה קרא לעבדיו ו *הורידו את הרוכבים/ ואחרי אשר ירדו מעל סוסיהם ומסרו את רסני הסוסים לידי העבדים•׳ שאל לשלומם ולשלום שבטם ושלום סוסיהם וגמליהם וכל אשר להם <ו<את לרעת כי מעולם לא דאה אותם ■וגם הם לא ראוהו)׳ ■והם ענוהו על כל שאלהזשאלה בתשובות המיוחדות לשאלות כאלו׳ והשאלות והתשובות לא מלב יצאו כי אם כמצות אנשים מלומדה•׳ ואח״נ בקשם כי יכבדוהו מכבודם ויקדשו את אהלו בבואם פנימה. וכאשר נכנסו לתוך האהל ישב על מקומו וכבד את האורחים לשכת אצלו על המצע אחר מימינו ואחד משמאלו, והעבר הכושי אשר עמהם נם הוא מצא את מקומו בק הטון העבדים והסריסים אשר אצל הפתח מקומם. והעת עת ארוחת הערב. הואילו נא וכבדוני לאכול אתי לחםז> אף כי יודע הנני כי הארוחה לא לפי כבודכם היא׳ אך ידע תדעו כי כל אשר אתם רואים שלכם הוא ואתם בעלי הרכוש והנפש ואני אורח הנני עטכם. ואתם צוו ופקח וכל דבריכם יעשה -אמר העמיר—. שלום וברכה להאהל ובעליו —ענו הארהים— ובדבר הארוחה תודה לאללא כי נימנע נעימות את פניך. וגם עדינו *] הגשיס נראותן אירהים נאים יטהרו לזנוח עוף אי כבש או נט נטל, ינל לשי ערך האורחים אשר יערכו לטי סלגושיהם ופיטיהם .