Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 129

לשנת תרשיא וי12 להכות במכתש: אחת׳ אחת ואחת, אחת ושתים׳ אחת ושלש׳ הדק היטב׳ היטב הדק 1)י ולקול המכתש יתאספו קני השבט אצל העמיר לשתות קהוה ולשמוע ולדבר׳ פעמים דברים נחוצים ושעמים דברי הבאי בעלמא משורי ערב וחדות מני קדם י לעת מרב י רזח צח ונעים יבוא מפאת ים ומחיה נםשות אדם ובהמה. מכל עברים ינהרו עדרי צאן ובקר ונמלים אין מפשר, הרועים כילקוטיהם על כתסם* * אשר מעורות גדיי עזים ברגליהם ואזניהם כליל נעשו, ומקליהם בידם כמםקדי צבא ילכו בראשם והעדרים ירוצו אחריהם; עדר עדר לבדו. העזים ירקדו אחריהם, הפרות השמנות במתינות נשלאה הולכות וגועות ואחריהן הגמלים ילכו קוממיות וקיש קיש יקשקשו בשעמוניהם אשד על צואדיהם. ואך אז כקרוב המחנה אל האהלים אז תתסרדה החבילה וכל אחד אל אבוס בעליו ימהר. ואצל האהלים רבתה העבודה > הנשים תחלבנה את מקניהן, והבנות תאשנה עגות מצות על פחי ברזל אשר גלל בהמות יבער תחתם. והגברים גם הטה לא יטטגו ידיהם בצלחתם-׳ או כי יחליקו חלקת צוארי ס ו מיהם אשר יצהלו לקראתם ובכליון עינים יחכו למספוא, או ילבישו בידיהם את ה ן! כ ל א י s) על ראשי סוסיהם,אשר זאת חובת כל בדואי כל עוד נשמתו בת או יכינו את ה כ ר ש י נ ה למאכל לגמליהם ו] עיי דפנה: דזר מורג לא רק א*ל זזבריאים נ״א נם אגלי הנפר־יס •ג■'«' סאמו וז״ל ■ממני מ^קיל ■סח לנימטיס״. וע״ן מאמו ־»זב ג׳-אד עינים :!דלו;rc■ להדיט״ם גמאספגו המפרות׳ ״׳ווימלסי שנה •י ע0וך 60ו העורך *I המגלא׳ הוא :•ש צט־ אמו־ יכיל בימת• שאך ובתי:־ •;ת| יטמפוא ויתלה על 1ווא* המת 17