Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 122

r 22ן mV אדן־ישראל להם את האדמה ועושים תלמים לזרוע בהם פרחים וירקותל וחלונותיו צפונה נשקםים*אל הכשר "יבנה־ שטמנה יצאה תורת חיים לישראל להחיותו ולקיימו עד היום הזה. ופעמים נשנה חנ לילדי בית הספר, אחד קבוע בשני לחנוכה הוא יום היסד המחצבה׳ ואחד שאינו קבוע אלא למחרתו של יום הבחינה השנתית. את שני החגים האלה מקדשים האבות במעשה של פומבי המרוממת את הנפש. בחג החנוכה דורשים לפני הילדים בעניני היום ומספרים באזניהם את תולדות המושבה ודרכי חיי אבותיהם בעבר ואל אשר ישאו נפשם לראות בעיניהם לעתיד׳ ובחג שלמחרת יום הבחינה יחלקו תעודות לכל אחד התלמידים המעידות בציונים על מדרגת התקדמותו בכל אחד הלמודים, ומתנות ספרים לכל אלה מהם אשר הצטיינו בהתקדמותם. ותכנית הלמודים טדם קבלה צורה מסוימת וקבועה כאשר עם לבבנו׳ אך הצורה אשר אליה נשאפה׳ ואשר נקוה להשיגנה— זאת היא: תנ״ך, כללי הדינים הנחוצים ושני חלקי •המדריך"׳ הוריה טספקת בתורת שפת עבר ודקדוקה למקרא ולכתב, למור דברי ימי ישראל (על פי ספרי א״ז רבינאוויץ) וקצור דברי ימי העטים׳ הוריה מדויקת במפת ארץ ישראל המפורטת ובמפת העולם הכללית׳ תורת החשבון עד לראשית יסודי המדידה׳ תורת הטבע לראשית יסודי חוקות הנחות הפועלים בבריאה׳ וספוד תולדות היצורים של שלש המערכות. אך אם עור טרם הסתיימה צורת התכנית כל צרכה, הבבואה שלה כבר ישנה ופעולתה אין לסלק לאחר יד. ילדינו׳ ובפרט ההכשרים שבהם, מדברים עברית1) במרוצה ובקיאות הגונה להם בכמה חלקי התנ״ך ודברי הימים וחשבון וכותבים עברית יי] הילדים עשו הברה ביניהם, אמר יסח־תה לדזנך את עצמם גרוני המוסר והמרות, וראשית תקנתם לדבר ביניהם רק עברית, ההתעוורות ליסוד החברה הזאת מקרב הילדים עצמם יצאה. ובן אין יד האבות מתערבת מאומה בהנהנתה, ובנ'< תוכל להיות לטופת בבל דבר אף לקבוץ •מל גדולים וא נימים באים בשנים.