Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 106

למישור. ואולם לא השתמשנו בחוק הזה כי אם לפרקים רחוקים! לאטד ז בגכוד השערוריה לדגלי חלוקי הדעות המשוחדות מפניות פרטיות. והיה כשבת הרימ״פ בדאים האספה והקדם לאמר 5 מי האיש אשר ירע בנפשו כי טינא בלבו על הנאשם פסול לדי;! ואז עזבו האנשים האלה מאליהם את הבית. ו־חתך הדין על פי הנקיים מכל פניה לבדם. וישקוט הריב, כי דבר הרימ״ם היו כאורים לכל בני המושבה בהתנהגו עמהם כאב עם בניו. לא הטיל עליהם אימה« אך יראת תוכחתו הרכה היתה על פניהם׳ בדעתם כי אך את טובתם ידרוש בכל לבו. ובנפול רוחם בשל התלאות הרבות והשונות אמצם בדבריו הנעימים ויטף צרי נחומים על לבם הנכאה. ותכל שנת התרמ״ט ותבוא שנת התר״ן. אך על שפתינו לא עלתה רננה, כי עמידתנו עדנה דלה וריקה ואף העתידות לא הזהירו י־ למולינו. ההשתדלות בהוספת אדמה טרם הצליחה ונפניגו לא רבו ממספר שלשת אלפים לראש גבר׳ ואף כי טרם הבררה לנו אז כמות תבואת הכרם הנה זאת ידענו ברור כי לא על שלשת אלפים גפנים יחיה איש. ונשתדל עם ההנהגה באדיססא. ויואל הגביר גרינברג לתת לנו למזרע את אדמתו, כשבע מאות דונם, אשר בקוסטינא, והאדמה טובה אך המקום רחוק מטושבנו כשעתים׳ ויצא לנו שכרנו בהפסדנו, והזרע אשר זרענו גאדמתנו בגדרה עלה לתבואה בינונית ולא היה בקומץ כזה להשביע את מחסרנו הגדול, ביטים האלה יצא דבר מלכות ארץ רוסיא יר״ה לקיים את ח ב ר ת ח ו י צ בדבר חוק ומשפט ולקבוע ועד הנהגתה באדיססא. ויחדש הדבר הזה בקרב העם את רוח •חבת ציוך אשר החלה להתרפות ולהתנמנם. ויתעוררו רבים מנכבדי אחינו׳ גבירים אדירים