Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 104

ישמע איש שםת רעהו. ובצאת פסקי שלשת הרבנים הגדולים הריא״ס מקאוונא והדי מקוטנא והיש׳ם מביאליסטאק ז*ל להקל׳ אם כי הצד השוה שבססקיהם השתוהבעקרו ויסודו להצעת המתונים׳ בכ״ז סאנו רבני ירושלם הפעם לקיים את הפסקים. באמרם, כי אין כח לרבני חו״ל להורות הלכה למעשה בתחום שאינו שלהם. ויעמדו על דעתם׳ כי רק על סי הוראת הרב מיפו יעשה מעשה. והמושכות עצמם נדמו בעת ההיא לחומת מבצר אשר ילחמו עליה שני מחנות ללכדה׳ ובני מצב המבצר עצמו נפלנו גם המה לשתי מפלגות׳ המפלגה האחת פית ועקרון החזיקו על יד רבני ירושלם, והמפלגה השניה ראש״ל ורחבות נשמעו למצות הפקידות אשד הקלה בתחילה והחמירה לבסוף . ואנחנו בני גדרה? לא הרבינו דברים, ולא הרבינו צעקה׳ אך בידינו חרשנו את אדמתנו ראשית׳ שנית׳ שלישית וגם רביעית להכין אותה לזרע הקיץ׳ ובכרמים עשינו כל מלאכה לשמור על הגפנים לבלתי תשחת־נה. וכל זאת עשינו גם בטרם יצא פסקי רבני חו־ל ומנהלנו לא כהה בנו׳ באטרו כי מלאכות כאלה אין אסורן מן התורה׳ וזרע החורף לא זרענו בשנה הזאת׳ לא מפני שחששנו לדעת רבני ירושלם׳ אך פשוט מפני כי גואלנו לזרוע כל אדמתנו זרע החרף בשנה העברה׳ כמבואר למעלה ולא נשאר לנו מקום לזרעו השנה הזאת. אפם כי קנאי ההיתר הנלהבים מצאו בזה מקום להתנפל עלינו ולס רסמנו בתור עצלים המלבישים עצלותם בכסות של יראת שמים. ואם כי כל כונת הצעקנים האלה היתד, לירות חןגיהם הצדה ללב מנהלנו. אך דבריהם הועילו להתעות את דעת הקהל ביחוס אלינו ולהעיר כל חמתה, ורכים מאוהבינו המטירו עלינו מכתביהם בדברי תוכחות קשים כגידים׳ ואת כי מצד אחר בדחו כל המכתבים האלה את דעתנו, אך מצד השני הראינו מה דע ומר להיות תלוי בדעת הקהל אשר חליפות לרוחה