Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 100

ויימב בגדרה, ויאהבוהו יל בני המושבה ותהי השפעתו לטובה עליהם כל יטי חייו. ואגודת ליבויא התנדבה שלשת אלפים פראנק לבנין כתיס בגדרה, ויהי בי לא הספיק הסבים הזה לכנות בתים לכל בני המושבה׳ וההתחלה בבנין היתה נחוצה לבלתי יתבטל הרשיון מבלתי השתמש בו, ויחליט הרימ״ם לחלק את הסיום לשלשה מבני המושבה איפר גם בתי קרשים לא היו להם למחסה, הלא הם :ליס, סוכם והענקין, ויהי ליס הראשון אשר ירה אבן הסנה לביתו ביום השנים עשר לחדש הנחמה, ויבנו גס רעיו אחריו,ויהיו שלשת הבתיסהאלהבתי אבן הראשונים במושכתנו, תרט״ט, והריט״פ משתדל עם ההנהגה באדיססא לקצוב סכום לבנין הגדר סביב המושבה אשר עליה יסטבו הארות והרסתים׳ למען תהי המושבה משומרת מפני הגנבים אשר החלו להרגיז מנוחתנו. ובטרם כאה הסכמתם 0קד עלינו להכין מכשירי הבנין כאשר תמצא ירינו, ונקח סיר בהקפה מאת בעלי הכבשונות אשר בסביבותנו, ויהי לנוהחפוון הזה לסוקר, ולמכשול, בי קצרה ידינו לשלם לנושינו את חובם במועדו, ונהי בעיניהם כמתעתעים, ואחר מהנושים האלה, ערבי מכפר "אגודי" אשד היתד, רגלו רדופה אל מושבנו יתר על חבריו, ראה בענינו ודלותנו, ויאמר בלבו : אך 'שפופיס ומדוכאים המה, כל הנוגע בם לא יאשם. ויהי בי־ב מרחשון ויארוב האיש בשדה, הוא ושני שודדים עטו, להאיש ישראל ראזטאן, הפועל אצל טשסחת בלקינד, אשר יצא בעגלה להביא חול לבנין,ויתנפלו עליו ויכוהו ויגזלו את הסוס טמנו. ויהי בד,ודע לנו הדבר, טהרנו על סוסינו לרדוף אחרי השודדים׳ ונדביהם כדרד שתי שעות מהמושבה ותתלקח המלחמה בינותנו