Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 97

כידינו. כי כבטחננו בהי גי לא תתכחש לנו השעם והשיבה לנו בעמלנו שנעתים׳אטרנו נניח נא כרכה נאספנו פעם אחת והתפרקנו משפלות פשיטת יד לתמיכת לחם. אפם כי ערכנו את החשבון שלא מדעת כעל הכית׳ כי השנה שנת מעוט גשמים היתה והאדמה מחוממת מחמת הזבל וישגה אמנם הקש־ אך ידענו מאד כ• השבלים לקו וגרעינים צנומים יתנו לנו. וסנהלנו הרי״ט פעם שם לבו להוציא אל הפועל את דבר רשיון, הבניה; מצד הממשלה המקומית אשר פקידי הנדיב סללו לו הדרך מצד הממשלה הראשית אשר בעיר המלוכה, ויהי כשנעה באדר וילך לעזה מזוין בפקודת הפחה הסתמית לתת רשיון לבנק שמנה עשר בתים בגדרה׳ וישהה שמה נימשה ימים ותעל בידו להשיג הרשיון להקיף הוטה את כל השטח אשר גבלנוהו למושב לנו ולסמוך לגדר הזה שמונה עשרה חצרות רחבי ידים לכל הבנינים הדרושים להן, וההרשאה הישנה שהיתה לו מראשית קנית האדמה ז$בה והתאשרה לכדה בשפולי הר המושב לתכלית בנין באר ושאר בנינים של צרכי הצבור. וייצג גם רשיון לנטיעת הכרמים לשטח הגון. ובכ״ט באדר מלאה סאת שמחתנו, כי בו ביום הנחה אבן הראשה לבנין הבאר ■•׳באר בנימן׳ מטעם הנדיב שליט־א ע״י פקידו מר בלאך ופנהלנו הדי״ט פינס, אך כסו עין רעדי שלטה בשמחתנו ויקפץ עלינו רוגזם של שכנינו בני הכפר וחוסני׳בק, כבואם לערער על חלוקת אדמת הכפר כולו אשר היתר, ניניהם ובין מוכר נחלתנו האדון פיליבר כמה שנים בטרם ה$כרה׳ ויאמרו לבטל את החלוקה הזאת נאשר טרם התקיימה ע״י הממשלה, בדעתם מאד כי אם גם כבחינת פדת האדמה וטונה לא היינו מפסידים כלום כחלוקה חדשה. אך מסכת מה ׳מכבר השקענו ענודה דנה בחלקנו ע״י זנול ונטיעות נבחר להישאר במקומנו ולפייסם בטמון. וימשך דני הערעור הזה עד 13