Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 90

ת ר מ ״ ו. והאיש מויאל׳ ספרדי מארצות המערב׳ תושב יפי מימים ימימה, ודעתו מעורבת עם יושבי הארץ׳ וישם לבו עלינו לטובה׳ וימלא ידינו לקנות לנו כלי מחרשה וסוסים׳ ולהכין לנו באדמת טרשים חפירה מרובעת ארובה וגדולה ומכוסה גג רעפים למען תהיה מהסה לסוסים עד בוא הרשיון לבנות לנו ארוה כמשפט. ונקנה את הסוסים ונחלקם בגורל ונחפור את החסירה עשרים מטר ארכה וארבעה רחבה ואמתיס קומתה ככתוב בספר הזכרונות 42 ,40 ,37 ,N0 ותבל מלאכת החפירה בשמנה למרתשון. ונשלח ידינו לכסותה ברעפים. ויהי אנחנו עסוקים בהכנת העצים, והנה חילים באו מעזה ועל ידיהם המון בני הכפר ויסתמו את החפירה אשר 5רנו וימלאוה עפר והכפרים מבזים אותנו ושוחקים על משבתנו׳ כי עוינים אותנו בני הכפר עוד משעה אשר בנינו לנו לול אחד לתרנגולים שני מטר וחצי ארכו. מטר רחבו ומטר וחצי קומתו. את הלול הזה בנינו עור באלול התרמ״ה; ויהי כראות הפלחים אותנו בונים אותו ויבואו בהמון להפריענו באמרם׳ אך בית נבנה לנו ואחריות המעשה לפני הממשלה עליהם. ונצא לקראתם בקרדומות ומכושים ונגרשם מעל פנינו. ומאז עינם עלינו לרעה ויחדלו מהססיק לנו מים מבארם־ אך להיות הימים האלה קרובים לימות הגשמים לא נצטערנו הרבה׳ כי אמרנו נספיק לנו מים'עד הגשמים מבאר כפר •בית־שיד" הקרוב לנו* וימצאו הפלחים בחפירה הזאת מקום לגבות את חובם. ונדדה יפו אל ה׳ מויאל לקחת מפיו עצה על דבר הארוה הלחוצה לנו עד מאד. ויאמר נסו נא כהכם שנית להכין את החסירה; אולי יהי ד׳ עמכם הפעם והצלחתם לכסותה בטרם יפריעוכם׳ ולא יפריעו עוד; כי במקומנו אין סותרים את הבנוי. ותהי עלינו יד הרוח ונאזור חיל. ובערב כיב לחדש מרחשון החילונו