Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 84

הרוחות וירבו הוכוחים וכשרונות הבקורת הושחזו והשתוננו מאד׳ כי איש איש מאתנו אמר להגן על דעתו ומשפטו. הכי נכבדה בשאלות אשר העסיקונו עד מאד ודתה בדבר יחס המתישבים אל חיי האורתודוכסיה. כבוד הרי״ם סינס השתדל תמיד לפעול עלינו כי נתאים דרכי חיינו אל חפץ האורתודוכסיה והתקרבנו אליה. אך כתבי הפלסתר אשר יצאו מפרה לפרק מתוככי ירושלם להבאיש את ריח הישוב החדש בעיני באי עולם שבו ופעלו עלינו סעזלה מתנגדת עד כי היינו קלועים מפעולה לפעולה כל הימים באין נחת• ושאלה שניה היתה לנו לענין תדיר לענות בו׳ לאמר: הטוב לישוב בתחילתו להתיסד ער ידי אנשים פשוטים וגסים המנוסים ומורגלים בעבודת הגוף או לברור לו דוקא אנשי רוח׳ בעלי רצון כביר ויתירי מדע גם 'אם הם חסרי כח׳ ושאלה תדירה שלישית העסיקה אותנו לפסוק הלכה בדבר גאולת הארץ וההתישבות; מה נדחה מפגי מהז לאמי: אם טוב לעוסקים בישוב להשתדל להכניס לרשותם תגזלה כמות רבה של אדמה מבלי להושיב עליה עובדים, או להשתדל תחלה בהרבות ישוב העובדים לסי האדמה שככר יש בידם ולהסמיך העבודה לגאולת הקרקע. בוכוחים כאלה וכאלה בלינו את הלילות כדעת ר׳ אליעזר ק עזריה ובן זומא שמצוה לספר ביציאת מצרים בלילות. וגל לילה ולילה היתד. התגוששות חרשית בין שומר אותו הלילה ובין השומר אשר ידע מועדו ללילה הבא, ויהי הראשון אומר תמיד : כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי חפץ היה להאריך זק הוכוחים למען קצר שעות התבודדותו. והשני היה טבהלנו תמיד לאמר ז חברי! הגיע זמן ק׳ש. למען האריך שעת השנה הלילה הזה ולא תכבד עליו היקיצה בלילה הבא. זכרונות החיים האלה עודם חיים בלבבנו והננו מספרים