Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 82

לוח ארץ־ישראל 82 אדוניו בשמחת לב׳ ויקיפהו במעגלה כשבע הקשית׳ ויטש כחץ מקשת אל הדרך העולה עזתה לחמץ לשונו לאורחת הגמלים אשר התנהלה בכבדות שמה ופעמוניה השמיעו קול צלצלי נוגה הרשית, וחמורנו הסבלן הגדול, אשר התפלסף כל הלילה על יד אבוסו׳ זכר אף הוא את קיבתו המבקשת תפקידה וינעור בקול מחריד אזנים למשוך אליו לב מאכילו. ושומרנו זכר גירסת ינקותו׳ כי מתחלה "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר "ואכלת ושבעת" נגש אל שק המספא ויטד ממנו מדת שעורים אל הקופה ונכנס לפני ולפנים אל תוך האמה, במקום שסבלננו עומד וצוהל לקראתו. ויחפפהו בחבה על גבו ויט אליו אוכל׳ ואך יצא יצא טהר ויבער אש בגחלים וינער את המיחם הגדול מאפרו וימלאהו מים וגחלים לוחשות׳ ועוד טרם הרתיח המיחם נכנם פנימה ויעיר את הישנים. והתנועה החלה בקן הזה כתנועת הנמלים במאורתם׳ ויתרוצצו איש לעבר פניו אנה ואנה ואיש את רעהו יהדפו בצד ובכתף׳ כי צר המקום מאד׳ ויצר עוד מזה בימי הנשמים׳ עת נמנע השומר לעשות מלאכתו בחוץ ויעשיר, בכית, אך לאשתו לא ערכה שעת הדחק הזו׳ כי לא הרבינו בטבילות ותפלות וחטפנו ואכלנו ושתינו ונשים בילקוטנו מעט לחם ודבר מה ללפתו בו לעת הצהרים מאשר הכין לנו השומר בטובו׳ ונמהר ונצא השדה לעבודתנו והכלב ירוץ לפנינו ללותינו הדרך. ועבודתנו הקשה השכיחה מאתנו את כל עמלנו. כי השקענו כל טעיננו בה ללמדה על בוריה׳ ובהנפשנו מפרק לפרק מצאנו נוחם בתקות וחלומות לאחרית הימים, לעת תחתנו יקומו בנינו. אנשי חיל חרוצים וטאקלמים אשר העבודה תחשב להם כשעשועים ומקרני השמש הלוהטת לא יפחדו פחד. וצללי ערב נטיו. אשר אליהם שאפנו. השמש בפאתי מערב ואיש איש מכושו על כתפו שבים הביתה בהמון בשיר