Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 81

חשבתי ימים אהיה גברתי ביד ה׳ עטרת תפארת׳ ועתה אני שחרחרת׳ כי דודי נסע ונגלה! והקול נפסק, והצל התנועע, כי הסך שניו מערבה, אין זאת כי המית נלי הים אל אזניו הגיעו ותסער רוחו נם הואי ופתאום נשמע קולו בעוז : המו גלים׳ ברוץ גלגלים ועבים וקלים בלב ים •י ותשח עליו נפשו וידום, כי שרעש יו התכנסו אל תוכוי ייי£וכ להתהלך אנה ואנה, וככב השחר נגלה כשכיב אש מבינות להרי יהודה, ועוד מעט וקו לבן כאמרת כסף על יריעת תכלת נגלה בקצה השמים קדמה, וידידנו מתעורר שנית, עיניו התרחבד ופניו נהרו וקולו כנלים יבקעו את האדר השקט. הללי אלהיך ציון חדשים לבקרים הנה שהרך פרוש על ההרים וענן וערפל כסה שוטניך פתחי שעריך להמונים ויבוא בם גוי צדיק שומר־אמונים... והשחד הפרוש על ההרים גרש מפניו כל סתרי צללי לילה ויהי אור גם כבתי נפש משודרנו ויזכור את המציאות; כי ענודה רבה לפניו, להכין את החטים ואת הבדיה לכל גרי הבית הזה, וגם את לחם הצהרים אשר יקחו אותו איש איש מהם בצלחתו בצאתו השדה, ויגיש אל הבית ויסמוך את רובהו אל הכותל, והכלב הגדול לרגלו היודע את נפש בעליו, בון את השעה ייקם מרבצו ויתנעד מרסיס* הטל אשר עליו ויקפץ וידהר לעומת 11