Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 80

SO לוח ארק־ישראל I סוב לך עתה מזרחה. הנה "הרי יהודה" הנפלאים בשלל‘ מראיהם הנחמדים׳ אשר ירבו וישתנו כרוב לסעיפי עשתנותיך וכהשתטתם לבמה גונים. אם רוחך נכאה ומחשבותיך נוגות, ונראו אליך ההרים האלה עולים בגאות עש; מתוך העמקים העטופים ערפלי אדים׳ וזכרת את ירושלם ואת מקדשה בעלותם' על המוקד בלילה ההוא בליל הפחדים׳ אשר קבענוהו ליל קנה לדורות, ורסיסי הטל לרגליך ההונים על העשבים ועל הנעצוצים והנהלולים המזהירים לאור הלבנה כזוהר נטפי פטנים׳ ידמו לך לנטפי הדמעות אשר מר בכו מלאכי מרום ויפלו על הארץ ויהיו למרגליות. אך בהעהל רוחך ודעתך בדוחה עליך ונראו לעיני רוחך ההרים הנחמדים האלה כענקים זקנים הצונסים מצנפת עננים לבנים על ראשם ושמלת ערפלי טוהר המשובצה אבני חפץ על מתניהם והם ישנים וחולמים חלומות נעימים׳ חלוטות כבוד וגדולה כח וגבורה היים ואושר לאומים׳ ומלאכי מעלה יעופפו ממעל לראשם וכנפיהם יטילו עליהם צללים, אז תראה ונהרת וקראת בקול : הנה לא ינום ולא יישן שימר ישראל! . ועתה׳ הם! הנה זמירות שטענו, קול נעים וערב עולה באזנינו קול הזמיר בלילה. מכירים אנו את הקול הזה; קול אחד מחברינו הוא׳ קול האיש אשר עלה עליו הגורל לעמוד הלילה הזה על המשמר׳ גם צלו נראה אלינו מרחוק׳ צל איש נמוך ודל בשר, אשר כל יצוריו כמו חיים ובל עצמותיו תדברנה ושתי עיניו כמו דולקות בהתלהבות השירה אלינו יאירו. והנח הוא חמוש׳ וקנה הרובה תלוי על גבו והוא מתהלך בצעדי־און כאיש העשוי לבלי חת ועיניו לנוכח הבית יביטו ושטו אל. כל עבר מסביב לו׳ ובהתהלכו בודד אנה ואנה נפשו הפיוטית עליו תשתפך ועמד תחתיו נשען על רובהו ונתן בשיר קולו המכר. גלים ההולכים ומתפשטים על פני כל הככר: