Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 26

אשר עבר עי‘ פני כים יהונתן— הנני שב היום לביתי למתולה,?אף כי אץ אנכי לדרכי בכל זאת לא יכולתי להבליג על חפצי להתעכב מעט בכרמי המושבה שבה השתלטתי בעבודת השדה ן והכרם, ולהתבונן על הבציר והבוצרים, כי בטושבתנו הננו רק/ עובדי אדמה פשוטים * כי כרמים אין לנו עוד לעת עתה, והבציר הזכירני את הימים שעבדתי בתור פועל! וכאשר הגיע עת הבציר שכחתי כי פועל אנכי,והכרם והענבים לא שלי המה׳ ובבואי עם הבוצרים הערבים אל הכרם׳ נתתי לכל אחד את הסכין בידו האחת והסל בידו השניה, ואחרי אשר סדרתי אותם לפי שורות הכרם לקחתי גם לי סכין ובקול רנה הלכתי בעקבות הבוצרים לראות אם לא הותירו אשכולות. כי זה דרך הערבים להתפאר תמיד בכוחם ופעולתם על רעיהם, וביחוד בעת עבדם בתור שכירי יום אצל איש אחד׳ וההתחרות הזאת תגרום כי ידלגו על איזה גפנים מבלי לנגוע בר,ןז ידעתי׳ גם זעתי את זאת -השיב יהונתן—אך החסרון הזה מעלה גדולה היא אצל הפלחים, אשר מטבעם ניפים ומיאסים כעבודה הנם׳ אך מלבד אשר אני ובנימן פועלי החרוץ הננו עוקבים אחריהם, עוד העידתי בהם בי אם אמצא גפן אשר לא נבצרה כהלכתה אנכה גרוש משכר כל אחה וזה יאלצם לפ״קח המה בעצמם, איש על רעהו, והוא —האמצעי— היותר טוב ומועיל לד,פועלים הערבים. כן, טוב עשית -אמר אכינדב— ואתה עלום לך ושלום לעזריך. ושהר את סוסו ויעלם. ז הנה אבשלום והאורח באים! - אמר בנימן ליהונתן—. הי עטכם!-ברך נחמיה בבואו אל הכרם את יהונתן ובניסן. יברכך ה׳! —השיבו שניהם כאחד— v הואלנא לבא הנח —הוסיף יהונתן לאמו— ושב על המחצלת