Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 24

24 לוח ארץ־ישראיו קום יהונתן בי כבר האיר הבקר ועליך הלא למהר ללכת אל הכרם —נשמע קול תמר המעוררת את בעלה—. כן׳ תמר ידידתי —אמר יהונתן בחככו' את עיניו— אמנם עלי להשכים היום למען אוכל לגמור היום את בציר ענבינו׳ וטוב מאד עשית כי עוררתני משנתי כי עבודת הגרן של יום אתמול המתיקה עלי מאד את שנתי. ויהונתן. אחרי התםללו׳ בקר את בהמותיו. סוסיו ועופותיו, ובשובו הביתה בכר מצא את דמיהם הרותח עומד על השלחן, ותמר עומדת ומוצקת כוסות תה׳ וישת יהונתן בום תה מהול בחלב וימהר ללכת אל הכרם למען יוכללהכין שמה כל מכשירי הבציר בטרם יבואו המועלים הערבים. ם3ח בל־חר :ן־עבדאללא (&קר טוב עבדאללא) —אמר יהונתן להבדוי שומר כרמו—. מאת סאבאח י_־חגוג׳א (מאה בקרים —טובים - אדוני) —השיב הבדוי בענות חן־־. האם גם בלילה הזה'התגנב שועל אל ברמנו? -שאל יהונתן את הבדוי— לא, לא? -ענה הבדוי בגאון- אנכי הראיתי כבר למחבלי הכרמים האלו מי הוא שומר הברס׳ולכן יפחדו לגשת אליו! ובטוח הנני כי גם אחמול לא העיז השועל לבוא אל תוך הכרם לוא הייתי אנכי בו, אך אדוני הלא שלח אותי להביא את הסלים. זה דיכך עבדאללא׳ כיתר הבדוים אחיך -אמר כניטן הירושלמי— להתפאר תמיד כי לוא הייתם אתם במקום הזה בי אז לא קרה דבר, אבל האטת הוא כי בעיני השועלים שוים כלם. הבדוי כהבפרי כהעירוני. אמנם כן בנימן אחי -השיב הבדוי- ני בעיני המחבלים כלנו שוים, אבל ההבדל בינינו הוא 5 כי לנו הבדוים לא יחשיך