Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 23

23 לשנת תרשי א המחזה הנהדר הזה הרעיש את מורשי לב נחמיה׳ זכרונית שינים מימי שבת ישראל על אדמתו עלו בראשו ודמעות של שמחר. והתרגשות מרצו'מעיניו ויקרא ן •מה מאושרים אתם אחי ואחיותי כעםקכם בעבודת אבותינו בארץ אבותינו. יורע אנכי כי עוד רבות חסר לכם ועוד רבות תסבלו׳ אכל התקוה לעתיד טוב תאמץ לבבכם ותעודדכם׳ ואף אם יאחר בוא יבוא׳ ולי מה יקרו הימים האלה אשד אבלה בחבדתכם.ולעולם לא ימושו מזכרוני׳כי אח אשר לא סללתי ראיתי וכדאי הוא כל עמל הדרן־יתלאותיר. אשר סבלתי. כבדוני נא לבוא אלי -אמר בן־נין אל נחמיה ויהונתן כעברם על ביתו— המה לא סרבו לבקשתו ויבואו אל ביתו. והבית איננו בנוי ביופי ואיננו מיסה בכלי בית מהדרים אכל בני הוא כטוב טעם ועפ״י התכונה המתאמת לצרכי האכר. הבית הזה - אמר בן־נוך־ הוא הבית הראשון שנכנה כישוב העליון. אך לא כמו שעיניך רואות אותו עתה היה אז. כי יק חדד אחד גחל כנוי מקרשים מסובך בלוחות עץ היה וכל כלי ביתי לא היו בו כ״א שלחן עץ לכן וספסלים רחבים אחדים לשכיבה ושני ספסלים קטנים לישיבה. ובחדר הזה האכסנתי גש את פרתי היחידה. ועתה הרחיב די לנו וכמעט לכלנו יש עתה שנים או שלשה חדרים מרוחים׳ מטמורה לתבואות, רפת לבהמות׳ ליל גדול לעופות וגם חצר גחל ה מסביב לבית. וישבו יחד אל השלחן אשר עליו היו ערוכות כבר כוסות חלב חם ותה וישתו וישוחחו יחד עור על תולדות השתלשלות המושבה ועל כל היחש עוד לשכלולה. ואחר בן לוה אותם בן־גון ער בית יהונתן ייך חוצות המושבה המלאות עוד תנועה וחיים, שאון ילדים שוחקים ושיחות האברים היושבים על האצטמתאשר אצל בתיהם. * # *