Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 22

22 ל׳וח ארין־ישראר1 והצפרים השטים ועסים במרחבי האדר רננו ויצפצפו בקולם הערב׳ והרוח הצח הנושב מדי ערב בערב מסאתי ים הניע את ענפי העצים ואת עליהם ויתלחשו בהמיה נעימה כמו קדם יקדמו בם הם את נוטעיהם הנאמנים בברכת הערב. וידמה בי הטבע כלו אומר שירה. ובהמושבה תנועה וחיים. אחדים מהבאים מהדו ללכת אל בית המדרש העומד בתוך אחת משורות הבתים להתפלל תפלת המנחה וללמד את פרקם׳ ואחדים כוננו את צעדיהם להדרך העולה יפו לקראת הדיליגינם.— והדיליגינס ענלה ארוכה רתומה לשלשה סוסים ומשני עבריה קבועים ספסלי עץ למושב הנוסעים ועל גגה מונחים חפצים מחפצים שונים: מטילי בחל׳ קורו ת עץ׳ טלה׳ קמח, ועוד ועור. והעגלה הזאת היא גם פקידות הפוסטה׳ כי התבה אשר מתחת לעגלון אוצרת את המכתבים׳ העתונים והצרורות שהביאה הפוסתה לבני המושבה. החנונים ממהרים לפרק את סחוריתיהם והאכרים מקבלים את מכתביהם ועתוניהם. פותחים וקוראים אותם לאור הלבנה משוחחים יחד איש עם רעהו. הללו שואלים והללו משיבים ע״ד החדשות שנקרו ביפו׳ בירושלם ובהט ושבות האחרות. ונשי המושבות טרודות גם כן במלאכתן; כי זה עתה שב העדר אשר בו כשלש פאות פרים׳ פרות ועגלים בריאות וטובות מראה׳ כי בסביבות המושבה יש תמיד מרעה טוב למכביר. ביהוד גדל השאון אצל הבאר הגדולה אשר שטה התאספו הבנים והבנות להשקות את בהמותיהם. וד׳אוזות הלבנות בהריחן ריח המים הנשפכים טהשקת רצו גם הן ותתפלשנה באגמי הרפש. והבהמות אחר שתותן דן הלכו אשה אשה לרפתה ושמה יצאו הנשים והבנות להאכילן ולדולבן. ותמהוגה ותשקינה חלב את הילדים הקטנים ואת העובדים העיפים. 9