Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 15

15 לשנת תרסיא "אולם גם מצבנו היה רע במאד׳ כי לא ידענו בעצמינו מה יהיה גורל הדבר אשר כלינו עליו את כחוו/ינו וכססינו׳ ונם קשה היה עלינו לשמוע אתדבת האנשים קצרי הראות שהמיטו עליני את אחריות הדבר ויעיזו לשנות את שם "פתח תקוה" ליעטק עכור". והקרחת כאין רופא ורפואות שילחמו נגדה החלה להשחית על ימין ועל שמאל, ומספר החולים גבר מיום ליום. והדבר הזה הפיל גם התת על "בגי ישוב העליון׳. ומעט מעט עזכו את הטושכה. ורק אנכי ועוד שתי משפחות מהמיסדים החזקנו מעמד והחלטנו לבלי לעזוב את אדמתנו ואת בתינו הפקר בידי שכנינו, ויעבור עלינו מה! מהשלש המשפחות שנשארו לא נחלה איש, ורק אנכי נפלתי במחלת קדחת המצויה. שלפי משל ההמון וביחור לנו בני ארץ ישראל איננה מחלה, ולו קרה לי הדבר הזה בירושלם או ביפו כי אז לא נפל גם לב אשתי ובני עליהם׳ ולא הייתי דורש ברופאים, רק בעצמי לקחתי כמות ידועה מאבק כעין׳ אך פה ובעת אשר רבים כבר מתו מתגרת המחלה׳ חזקה אז עלי כקשת ב״ב כי נעזוב גם אנחנו את המושבה׳ אך אנכי החלטתי לחכות עוד ימים אחדים, ובישע ה׳ עוד ביום המחרת עזבתני הקדחת ויכלתי לעמוד על רגלי. ובהרף של השנה שאחריה אחרי הנשם הוטב מעט האדר׳ וישובו אלה מבני הישוב העליון אשר עזבו את המושבה לבתיהם ולאימתס. וכה הלך הדנר והתקדם לאט לאט עד שנת התרמ״ב. אך הישוב התחתון נשאר מאין ’ייצב, כי אף אלה שהחליטו לשוב לפ׳ת הכירו את עותתם ייתישבו גם הם אתנו בהישוב העליון, ונמשך הזמן שלא היה איש בהישוב התחתון החריבו ש כ נ י נ ו הפלחים את הבתים ייקחו להם את העצים והאבנים. ובשנת תרמ״ב נתבטל הישוב כמעט שנית׳ כי השנה