Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 16

הזאת היתד, שנת השמיטה׳ ולא יכלנו לחרוש ולזרוע׳ וענודות המותרות בשביעית עוד לא היו לאירים צעירים כמונו, תומכים ועוזרים מאחינו שבחו״ל גם כן לא היה לנו׳ כי רעיון הישוב אך אז החל להתפשט׳ והמחלות התחזקו עוד הפעם אצלנו, וזה וזה גרם כי כל יושבי המושבה מלכד אנחנו השלשה עזבוה שנית. אולם במחיר התלאות שסבלנו במשך העת הזאת רכשנו לנו נסיונות שעלו לנו בדמים יקרים, והדבר היותר נכבד מהנסיונות שהוא חוק קבוע ביסוד מושבית באדר,"ק ז הוא, כי לא האיש הקונה לו אחוזת אדמה׳ בית קטן׳ ושני שורים יוכל כבר להוציא לחמו מן הארץ׳ כ״א סכומים גדולים ועצומים דרוש לאכד בארד,"ק להשקיע; ולמצער דרוש להתנחלות של כל משפחה סך 10000 פרנק, וכמובן כל העניים שהיה להם חלק באדמת "פתח תקוד,"׳ היו נכונים ליקח את כספם בחזרה. וכאשר רעיון הישוב הלך אז והתפשט לרגלי המקרים הידועים בארץ הצפון נמצאו בביאליסטאק ופאניוויז אנשים כעלי הון אשר קנו את החלקים מבני ירושלם שעזבוה או מאלה שלא נחישבו בה עוד. מהם באו תיבףלהטושכה׳ ומהם מלאו את ידי אחד ממיודעיהם בארודק לעבוד את חלקם בעדם,ופתח תקוה נתישכה מחדש׳ אז החליטו הטיסדים הראשונים החדשים יחד כי לקיום המושבה נחוץ לכינן מקום אחר למושבם, אפילו אם יהיר, רחוק מעט מהמושבה, רק שאוירו יהיה טוב ומבריא. ויבקשו וימצאו את הכפר יהודיה, העומר בלי ספק במקום העיר העתיקה "יהוד" הנזכרת ביהושע י״ט מ״ז׳ ויקנו חלק מאדמתו, ויכוננו בו בתי מעץ מרוחים וטובים וגם באר כרו בו׳ וישיבו לו את שמו העתיק יהוד׳ והוא היה המושב, ופית היתה לשדות המושבה ירק משפחית אחדות נשארו בהמושב העליון בפתח תקוה>. אך הרימות יממה מעצור להתרחבות הישוב ביהוד, ורק שנים עיטר בתים נבנו בו. ובנחים כאשר הוטב מעט מעט