Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 14

4 ן ר*וח ארץ־ישראל כאשר קנינו את אדטת "פתח תקוה" לפני עשרים שנה היא שנת תרל-ח הסכמנו לבלי הביא את משפחותינו להמושנה בטיס נתבונן איזה מקום הוא הייתי טוב לנו למבנה בתים עפיי מזג אוויר׳ וגם לבלי לחלק את האדמה וחלקיה לחברי אגודתנו, ורק בשותפות נעבוד את כל עבודתנו בשנה הראשונה, וראש־תנו היתד. טובה מאד׳ בי הימנה היתה שנת כרכה׳ והדבר הזה עוררה תשוקה בלבות רבים מיושבי ירושלם להוציא לחמם מן הארץ, ונקנה בשנה ׳מאחריה עוד חלק גדול מאדמת טושבתנו אשי היד, עוד בידי הערבים בעלי הנחלה ויעלה שטח אדמתנו 13850 דונאם. וכאשר יצאו המתנחלים החדשים להתנחל כמושבתנו דאו בקצה המושבה׳ בהמקום היותר נמוך שכה׳ את נהראלאוניה הוא נחל הירקון׳ כי מימיו זכים ובהירים ונם דגים ידנו בו, החליטו לכונן שם את מקום המושב למען לא יצטרכו לכרות להם בארות׳ ולא שמעו לקול המיסדים ויושבי המקום מלפנים אשר יתרו בהם ואמרו : הזהרו בנפשותיכם לבל תכוננו את מושבתיכם אצל נחל הירקון כי אוירו מסוכן מאד להבריאות. ובשלהי דקייטא בירחי אב ואלול חלו כמעט כלם —כנבואת יושבי המקום— במחלת קדחת האנמית׳ ואז היה מצבנו רע ונורא מאד׳ כי רופא ורפואות לא היה עוד בהמושבה. וגם ביפו העיר היותר קרובה לנו לא היה עוד לא רופא ולא בית חולים יהודי, ואת הרופאים הפרטיים מבני העמים ביפו, אי אפימר היה לנו להביא להמושבה מפני יוקר הפרם שקצבו להם. ונאלץ לשלוח את מדבית החולים לבתי החולים שבירושלם. מהם מתו, ואלה אשר שבו לאיתנם פחדו לצאת עוד לפתח תקוה< ואף אלה שר א נחלו עוד נמלטו על נפשם מפחד הקדחת♦ י??נו?S’ ישוב העליון -לאמר 5 אלה שתקעו את מושבם בחלק העליון והגבוה שבהמושבה— לא שררה המחלה בתקפה ונעמוד על עמדנו.