Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 13

אכל אנחנו היהודים הנהגנו גם בזה את מנהג ארץ המערב׳ ובכל סעיף וסעיף מעבורת האדמה הבאנו קדמה והטבה ז אנחנו קוצרים את שדותינו במגל אירופי, אשר היד שלו אדיך והלהב גם הוא ארוך הנהו, ואך ראשו כסוף מעט׳ והאיש המלמד במלאכת הקציר יוכל לקצור בו בתניפה אחת שבלים לא מעט. אמנם כי העבודה בו היא יותר קשה מאשר במגל הערבי, וגם חרשת היא כח וחריצות, אך לעומת זה תיעלתה כפולה ומכופלת, ובשנה הבאה יש את נפש אחד מאכרינו להביא מאירופא מכונה קוצרת, ולהשכיר אותה-אחרי אשר יקצח שדותיו— לבעלי השדות פה, ואז נחשך טרה וגם זמן רב היקי לנו מאד כעת. בא נא אתי —אמי יהונתן לנחמיה נ הגיע עת הצהרים— אל אהל שומר הגרן, שטה ננוח מעט, ונשתעשע בחברת יתר הא־ייס הדשים תבואותיהם במקום הזה. הבה האדון ב; נון -אמר יהונתן לנחמיה אחרי אשר ישבו על הארץ בחבוק רגלים כיתר המסובים,בהורותו באצבעו על איש כבן חמימים שנה שפניו מפיקים תכונה וחשיבות היושב באמצע המסכה וכפה לבנה בראשו- הנהו מן הראשונים שהתאחזו בטושבתנו, וטמנו תוכל לרעת את כל קורות המושבה ואת כל מה שעבר על יושביה. מעט מהתלאות שעברו על יושבי המושבה נודע ליעוד בהיותי בארץ המערב, בכ״ז ינעם לי לשמוע, אדוגי בן נין אם עתך מישךל0םו לי את כל המוצאות אותה מיום הוסדר,—אטד נחמיה—י אף כי העבודה דחופה עתה אבל מפני שמרגיש אנכי בי סימני קדחת־חולפת המצויה לרב בימי הקיץ והעמדתי את בני הצעיר במקומי. לכן אוכל לתאר לך איזו רשומים וציורים מהחליפות השונות שעברו על מושבתנו. אמנם לספר לך כל דמיצאותאוחה בפרטיות לא יספיק אף יום תמים ואין פה המקים והזמן.