Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 12

12 * לוח אחךישראי1 אבותינו בשנתם על אדטתס. ואט כי לא נצטוו על חסימת הבהמה בדישתה בכ״ז לא יחסמו את םיה׳ כי צער בעלי החיים טבוע בלב הערבי. ועוד זאת כי הפלח לא יחשוב חשבונות רבים בעבודתו ובכלכלת ביתו, עליו רק לעבוה ואף אם יצא שברו בהפסדו לא ישים לב׳ כי הדאגה רחוקה מלבבו, והפתגס השגור בפיו הוא "!אש אל־גימל אכבד מן ואימי" לאמר ראש הגמל גדול מראשי׳ ולכן ידאג הוא. ובאמת המצב הרע של הפלח נוגעת יותר לגורל בהמותיו מלגורלו הוא׳ כי הפלח יוכל לד,יטביע את נפשו בבל, בעת אישר יש עוד במנורתו חטים׳ יטהון חטים« ובכלותן אז גם לחם שעורים ודורא ימתקו לחכו׳— ומה גם אם מעורבים הם במעט קמח חטים— אבל לבהמותיו כל עוד שיש לו תבן ומספוא ישפיע להם בעין טובה, אך בכלותם לא ילך לשוק לקנות בעדם אכל׳ כי אם ישלחם לישרות בור הקרובות למצוא תבן׳ קוצים וברקנים לשבר את רעבונם. ואס תחינה מזה או אף אם תמותינה אחדות מהנה לא ישים לב לזה׳ כי הלא "כול אישי מן־אללא" <כל דבר מהאל). אולם אנחנו לא נוכל לדוש בשורים מפני ב, טעמים 1 א) כי יצא שכר עבודתם בהפסד מאכלם אשר יאכלו כל היום חטים או שעורים׳ בעת אישר גם בתכן ומספוא יוכלו לשבע. ב > מפני כי הסוסים ימהרו במלאכתם יותר מר,שורים. ויען כי פרסות הסום לא תעיקנה את הישבלים כסרסות ד,שור או הנמל לכן נהגו להוסיף-על הסוסים- גם את דף הדישה. ואיך הוא סדר הקציר אצל הערבים? —שאל נחמיר,—. הערבים לא יעזבו את המנהגים הקדומים אשר שדרו בארץ עוד לפני אלפים שנה׳ ולכן יקצרו את תבואותיהם במגל הארץ הזאת -הקטן והכפוף— אשר על הקוצר לכוף את גוו עד השבלים׳ ולקצור כהטגל אשר בידו הימנית׳ את מעט השבלים אשר יוכל להכניס בידו הישמאלית, ומיד אחרי אשר עבר עליהן המגל יאלטן לאלומה. I B.