Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 10

10 לוח ארץ־ישראל הגם הערבים כבר למדו מכם לדבר עברית? —שאל נחמיה את יהונתן-. ערבי עברי הוא הרוכב הזה -השיב יהונתן— אחינו בן בריתנו׳ והוא אחד משומרי המושבה, האחראים לנו בער כל גנבה אשר תקרה בהטושבה. שלום לכם אחי! —אמר הערבי הזה אתרי אשר שמע את דברי יהונתן והאורח— לא אוכל להתרועע עטכם אף מעט׳ כי כעת׳ כעת אשר הגרנות מלאות ברי והגפנים הבשילו אשכלותיהן. לא אוכל לנוח אף רגע ועלי לסובב את כל גבולות המושבה למען ישמעו הבדוים והערבים שכנינו את דהרת סוסתי וידעו כי אבי־יצחק איננו ישן׳וכרגע הדהיר את סוסתי ויעלסמעיניהם. הערבי המדומה הזה הנהו יליד ירושלם —אמר יהונתן— והוא מן הראשונים אשר באו להתישב פה לפני חמש עשרה שנה- אשר רבם ככולם עזבו את המושבה מסבת מחלת קדחת חזקה ששררה אז במושבתנו בכל תקפה׳ ורק הורי השומר הזה ועוד משפחות אחדות נשארו למרות הסכנה אשר רחפה על ראשם. ומפני כחו ואמץ לבו גם הבדוים יכבדהו בכבוד גבור־ עריץ עד כי לפעמים יבואו אליו גם ערבים להתפשר בדברי ריבותם. ישיבתו על סוסתו בעת העלמו מאתנו נפלאה היא -אמר נחמיה— ומה מאד אשמח אם יש במושבתכם עוד רוכבים מצוינים כמוהו. כמעט כל בני מושבתנו מורגלים ומלומדים ברכיבה -אמר יהונתן— והרנה מהם הם רוכבים מצוינים, אך שומרנו אבי־יצחק עולה על כלם, עד כי רכיבתו נהיה כנר למשל בפי כל הערבים אשוי■ סביבותינו. ומה הקול הזה שהנני שומע? -שאל נחמיה בעברו על פגי בית קטן אשר אור נר כהה התנוצץ מחלונו— הלא זה