Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 9

9 לשנת תרש־א עתה נזכרתי -אמר נחמיה— את המקופר בספר שופטים ע״ד חריצות שמשון הנכות כי בחפצו לנקום את נקמתו מהפלשתים "הלך וילכוד שליט מאות שועלים וישלחם נקמות פלשתים", אשר מיום עמדי על דעתי השתוממתי על הספור הזה׳—כי לפי יבריך נמצאים שועלים במספר רב בארץ הזאת. נלך יחד לטיל מעט על הכרמים. למען אוכל לראות בעיני את אשר שמעו אזני —אמר נחמיה אחרי גמרם את הסעודה׳ ויקומו וילכו שניהם יחדו. הננו יוצאים בכל לילה איש איש אל כרמו-אמר יהונתן אל נחמיה׳ בפגשם על דרכם אכרים אחדים ההולכים אל כרמיהם— להתבונן אל הנוטר לבלי יעשה את מלאכתו בדמיה. ומה תעודת הסלים וכים־בד האלה בכיטך'־—שאל נחמיה את יהונתן, בראותו שני עמודים של סלים קצרים וארוכים עומדים זה בתוך זה ואצלם צבור של כיסי בד—. נהם נתן את האשכולות —השיב יהונתן— למען הביאם להיקב בראשון לציון׳ אשר הנהו האחד והמיוחד לכל המושבות שביהודה, ולמען לא ילך לאבוד מיץ הענבים ע״י טלטול הסלים על הדרך מפה לראשון לציון׳ נשים בתוכם את הביסים האלה העשוים מטין בד מיוחד לזה. נשובה נא הביתה —אמר יהונתן לאורחו— כי בודאי עיף הנך׳ וגם עלי לעורר אשמורות. שלום לכם אדוני! —אמד ערבי אחד רוכב על גבי סוסה וכל גופו עטוף באדרתו השחורה, ועל ראשו מטפחת לבנה אחוזה בפתיל!) צמר שחור—. 1ו שחיל הוא קיטור טווי מצמד איטריטתי קציתיו עזו-ות •חד ונו יו,דקי דנדוים מטשהת והנה על ואשם, איטי הלק ששנד, יורד על ערם= וצוא־ש לשנשה שד,"וטע, זרטטשהה הזאה ששששת להם לנשוי ואיטי והוא השתיל הנזנר נשעשה יהודה. (דאה ניאגו־נו ט־נ עואה עיגים שהלך נשיט נד,״ווחטליס• עיך ד. עד 7(1), 2