Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 8

g לוח ארין־ישדאל ומה קול התשים והשריקות האלה —שאל נחמיה—ן האס התאספו בני המושבה הלילה למסכת שטחה והתרועעות? חגים של שמחה ו התרועעות לא נוכל אנחנו האברים לחג בימים האלה; כי העת הזאת, עת עבודות מרבות ותבוסות לגו׳ כי היום נתן לנו למלאכה והלילה למשמר; ומיום המחרת אשר בו יחל בציר הענבים ינזנרו גם בתי הסס!‘׳ וגם הילדים והילדות יצאו אל הכרמים לעזור על יד הוריהם במלאכתם. והשריקות שהגיעו לאזניך הנן יללת השועלים« וקול התופים הוא קשקוש שומרי הכרמים בכלי שח שוגים. סתומים לי דבריך -אמר נחמיה— הואיל נא לבארם לי. מעת פתח הסמדר -אמר יהונתן— עד כלות הבציר מחויב הכורם לנטור את כרמו. בימים הראשונים עלינו לשמרו רק ביום׳ מהפועלים הערבים הבאים למושבתנו לעבוד בתור שכירי יום, הלוקחים את הסמדר להחמיץ את תבשיליהם׳ ואחרי שבועות אחדים׳ כאשר יגדל הסמדר מעט. נאלץ לעשות לנו ש ו מ ירה בכרטנוי כי הסמדר הזה חשוב כבר בעיני הערבים לנדוד שנתם ולבוא בלילה למלאות כליהם ממנו׳ אך במשך העת הזאת איננו מחויב השומר להיות ער כל הלילה ודי לו אם שעמים מססר בלילה יעבור בכל רוחות הכרם ויירה בקנה הרובה אשר בידו׳ למען ידעו הגנבים כי יש שומר להכרם הזה. אולם מהעת אשר יבשלו הענבים עד אחרי הבציר« מחויבים הכורמים להתמיד את שמירתם ולבלי תת תנומה לעשעשם כל הלילה, כי אז יבואו שועלים במספר רב׳ לשבר רעבונם בענבי בדמינו. והתרופה היותר טובה להבריחם, היא ז לקשקש במקלות כל הלילה בכלי סחים׳ וגם לירות פעמים אחדות בקני רובה׳ והשועל בשמעו את קול הקשקוש ובראותו את האש היוצא מקני הרובה ימהר לברח על נפשו וייליל בקול משונה ומוזר׳ על תאותו ימלא נמלאה. üj ׳.■1יוייז