Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 6

דוח ארידישראל את חג הקציר כשמחה, מהמעה וצהלה׳ כדרכם; ואף אלה העובדים תמיד כשכירי יום עלאדמתשכניהס״לא יעזבו את ביתם ומששחתם ביום הזה, למען יקהו גם הם חלק ב״שמחת הקציר". בכלותך לאכול -אמרה תמר— אל תשכח לקחת אתך עוד כד מים והיה למשיב נפש לך וליהונתן׳ כי השמש בועד היום כאש ובטח לא יפסיק לכם כד המים אשר לקחת אתך בבקר. * קרי השטש האחרונים אספו נגהם• הערב היה ערב צח ונעים׳ רוח הצח אשר נשב מפאתי ים הניע את ענפי עצי הקליפטיס ושאר העצים הנטועים בהמושבה; ובהמושבה אשר כל היום היתד, כמו נרדמה וכל רוח חיים לא נראה כמעט בחוצותיה׳ נראה עתה חיים ותנועה ז מכל עברי המושבה רואים אנחנו אנשים שזופים מחום.השמש הולכים ושבים אליה׳ מהם יושבים על ענלותיהם הטלאים חשש לבהמתם׳ ומהם רוכבים על חמודיהם. אשר דעו כל היום על שדותיהם הקצורות׳ או הולכים רגלי i זה בא וחדטשו על כתסו׳ וזה — ואתו בידו; פניהם מסיקים עיסות ויגיעה אך גם רצון ושמחה, וכל אחד אץ לביתו לרחוץ את פניו ולהשיב את נפשו מעמל היום בהאויר הצח. יהונתן ותמר ישנו גם הם על האצטבא שלפני בית» וישוחחו את אחדים משכניהם היושבים לצדם ע״ר הקציר והבציר ולפניהם מרקדים ושוחקים בשחוק ילדים, בנם אבשלום׳ בן כשמנה שנים, ובתם מיכל, בת כשש שנים. הנה העגלה הבאה מיסו —הפסיקה מיכל הקטנה את שיחתם— עמדה לפני פתח החצר ואדון נעלה ירד מעליה. יהונתן רץ אל פתח החצר׳ וכרגע שב עם אורחו. איש כבן ארבעים שנה אשר ברך את היושבים בברכת שלוש,