Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 5

r, לשנת תרם׳ א לא ראה כי בעליו עומד ומתבונן בפני רצון על עבודתו, ורק הקריאה : •הי עטך!" עוררהו ויענה t •יברכך ה׳ אדוני יהונתן*. לך אתה הביתה לסעוד את סעודת הבוקר ואנכי אמלא את מקומך עד שובך —אמר יהונתן לפועלו החרוץ מה המריצך להשכים היום לעבודתך עוד לפני ארוחת הבקי 1 —שאלה תמר אשת יהונתן את בנימן בבואו הביתה— חג היום לפועלינו הערבים ולא יבואו לעבודתם׳ לכן מהרתי אנכי לצאת הגרנה בטרם יכיר איש את דעהו. למען אוכל לנמיי את "היפוך הגורך לפני צאת השמש, ולמען אוכל להתחיל בהדישה מיד אחרי אשר יתיבשו השבלים מרסיסי הטל. ־־־מה שם החג אשר יחוגו הערבים היום? -שאלה תטד לא חג דתי הוא היום כי אם יום של שמחה והתלעעות —השיב כנימן- הלא תדעי גבירתי כי שדות כל כסר וכפי׳ כעריות זבודיות ובינוניות׳ משותפים הנם לכל כני הכפרי ובהניע עת החרישה יוטלו כל השדות בגורל ע״י ראש הכפר <שיך> וזקניו. ומיד אחרי הגורל ימוד ראש הב סר בהמקל אשר בית לכל אחד את חלקו׳ אם גדול או קטן —לפי מצב משפחתו—, ולכן אי אפשר שיהיה חלק כל משפחה מוגבל די לבלי יוכלו זרים לאכול את יניעו׳ ובכן, בהגיע עת הקציר יצאו כל בני הכפר וראש הכפר -המחלק- בראשם לקצור את תבואותיהם; ואחרי הקוצרים ילבו העניים והגרים ללקוט את אשר ישאיר המגל, ואחרי הלוקטים ילבו הרועים עם עדריהם וינערו עד תומו גם את אשר השאירו הלוקטים; והיה אם משפחה אחת לא תשלח את בניה לקצור, יחד את יתר המשפחות. אז תהיה יבול אדמתה לשלל לשכניה, הקוצרים׳ הלוקטים והעדרים. וכמובן יכלה הקציר ג־כ כיום אחד שוה לכל המשפחות׳ וכיום הזה יחוגו כל כני הכפר